קטע על פיקוח אזרחי על המערכת הצבאית

הבטחתי את הקטע הזה מזמן ותכננתי להכין אותו עד יום הזיכרון, אבל לא בדיוק הצלחתי לעמוד בלוח הזמנים שהקצבתי לעצמי. כנראה שהייתי צריך שמישהו ישב לי על הוריד ויפקח שאני עושה את מה שהבטחתי, אבל לא היה – אז הביצוע נדחה.

בכל מקרה, המסקנה הכללית שאני מנסה להעביר הן מהחוויה האישית שלי והן מהחשיבה הכללית, היא כי החשיבות של הפיקוח על הצבא נובעת מהיותו של הפיקוח חלק ממנגנון כולל שנועד להגן על האזרחים במדינה מהכוחות שהם בעצמם מפקידים במערכת הבטחון שלהם.

הפסקה האחרונה נשמעה מעט מורכבת – אז אפשט אותה קצת. נקודת המוצא היא כי בידי כל רשות ממשלתית מבצעת, כמו למשל הצבא, השב"כ או גופי בטחון אחרים, מצויות סמכויות וחובות שאזרחי המדינה הפקידו בידי הגופים מתוך הסכמה למרותם של גופים אלו. אנחנו מכבדים את הסמכות שיש לצבא לגייס אנשים בגיל 18 ולשלוח אותם לחזית הדרום כעבור אימון מסוים, וזאת היות וחובת הצבא היא לשמור על כולנו בחיים במידת האפשר וכלל שניתן. מנגד, אילו קבוצת מכבי תל אביב הייתה מגיעה בגיל 18 ודורשת הצהרת נאמנות מוחלטת מכל תושבי העם לקבוצת הכדורסל שלה, וכופה זאת על ידי הגליה לחזית הדרומית של כל אוהדי הפועל, הדבר היה נראה לנו קצת פחות לגיטימי משום שלא הפקדנו בידי מכבי ת"א את האחריות על גורל ילדינו, חיינו או קיומנו, אלא רק את האחריות לפרסום "פסק זמן" של עלית בצורה קבועה על גבי מדי הקבוצה.

משקיבלנו את ההנחה כי יש בידי הממשלה אחריות מצד אחד, וסמכויות מצד שני, הייתי רוצה לחלק הן את האחריות שיש בידי המדינה והן את הסמכויות לשני סוגים: אחריות ישירה ואחריות עקיפה, וסמכויות החובה וסמכויות הרשות.

הפרדה זו, אשר נתתי לה שמות שנוחים לי שלקוחה בחלק מן המשפט המנהלי, היא ממש לא חדשה, ומכיר אותה אינטואיטיבית כל תלמיד כיתה ג': המורה מחויבת להיכנס לכיתה וללמד – שכן זו אחריותה – אבל כאשר המורה מעניקה שיעורי בית, 5 תרגילים בחשבון שהם חובה ועוד 15 שהם רשות, היא מפעילה שיקול דעת: את תרגילי החובה, היא אומרת, אני אבדוק – ותרגילי הרשות הם שלכם לאימון.

בתרגום הדוגמה הזו למערך של אחריותה, ניתן לזהות את האחריות הישירה של המורה ללמד את התלמידים את החומר הנדרש, אחריות שהיא ישירה והיא פרי עבודתה כמורה, ואחריות עקיפה לדאוג ללמד את התלמידים לשאוף לבצע יותר מהמינימום הנדרש באחריות ישירה. אחריות זו לא ניתנה לה במישרין – אלא לומדים אותה מכך שהיא מעודדת את תלמידיה לבצע יותר. בזמן שהחינוך למקצוע הוא חובתה הישירה, החינוך לחיים – הוא אחריות עקיפה שלא ניתנה לה במפורש. במערך של סמכויות חובה ורשות, המורה מפעילה סמכות חובה של מתן שיעורים פרונטאליים המסבירים כיצד לפתור את התרגילים בחשבון, ובכך ממלאת את אחריותה הישירה ללמד, והיא מפעילה שיקול דעת במתן שיעורי הבית – היא לא מחויבת בכך, אבל היא מוסמכת לתת שיעורי בית לצורך חידוד ההבנה הישירה. בכך היא ממלאת המשך של האחריות הישירה. אבל מה על האחריות העקיפה? את זו היא ממלאת על ידי חלוקת שיעורי הבית לחובה – ורשות.

כפי שכל ילד בכיתה ג' לומד, אם אין פיקוח על שיעורי הבית של רשות מצד המורה, חבל לבזבז את הזמן על להכין 15 תרגילי לוח הכפל כאשר ניתן לצאת החוצה ולשחק כדורגל (או להתחבר לשרת של COD 4 וללמוד מהר מאד ש-2 הריגות המעניקות 10 נקודות, שוות ל10 assists שמעניקות 2 נקודות, אבל ששש… אל תגלו לאף אחד שאפשר ללמוד באינטרנט!) – ולכן לא מכינים את שיעורי הבית.

אז נכון שהמשוואה הגיאופוליטית הביטחונית של המזרח התיכון היא לא בדיוק לוח הכפל (בשום לוח כפל אחר 8 * 3 = 0; שמונה שנים של ירי קסאמים אלא עבר שדרות עם ממוצע של שלושה נפילות ליום מוביל לאפס מעשה של צה"ל לאור שיקולי גיאופוליטיקה), אבל העיקרון בעינו עומד.

לצה"ל ומערכת הבטחון נתונה אחריות ישירה על ביטחונם וחייהם של אזרחי מדינת ישראל. זוהי אחריותם הבסיסית הנתונה לידיהם, וממנה אין להם כיצד להתחמק. אחריותם העקיפה, שהיא פרי מחובתם לדאוג לרווחה ולקיום בטוח, היא לדאוג לקיום הצרכים הללו באמצעים הזולים ביותר, היעילים ביותר, ה"נקיים" ביותר והמהירים ביותר המצויים בשוק. אחריות עקיפה, אני אומר, משום שכאשר אנו מבקשים מהצבא לחסל ארגוני מחבלים המתכננים פיגוע, האחריות היא קודם כל למנוע מהפיגוע לצאת לדרך – ורק אז נתחיל את עצמנו באילו אמצעים עדיף למנוע את יציאת הפיגוע לדרך. משתמע מכך שאנו מבקשים מהצבא לקחת אחריות על מניעת פיגועים בלבד ופגיעות אחרות באזרחי המדינה באופן ישיר – ורק בצורה משתמעת ולא מפורשת אנו אומרים לו "והימנע, ככל הניתן, מפגיעה באזרחים".

לצורך קיום אחריות זו, ניתנו לצבא סמכויות נרחבות וגדולות – על רכש, על הפקעת שטח, על שימוש בכוח ועל גיוס בכפייה של בני אדם – סמכויות אשר מוגדרות בידי הצבא כסמכויות חובה, שהרי ללא חיילים שייאשו מוצבים שנבנו על שטחים צבאים סגורים עם נשק שנרכש מחו"ל או מבית לא ניתן פיזית לשמור על הגבול. סמכויות החובה של הצבא הם הסמכויות הללו – כגוף מבצע, הוא אינו יכול להתחמק מהפעלת סמכויות אלו במטרה לשמור על שלמות המדינה כמוכתב מאחריותו. אך סמכויות הרשות המצויות בידי הצבא כוללות את קביעת משך השירות של כל חייל, ציודו ועוד שלל של שיקולים שיש בהם מקום להכרעה לכאן ולכאן, שניתן למנוע משימוש בדרך המטומטמת והמטופשת במטרה לבחור בדרך החכמה והמתוחכמת.

הקושי מתחיל בכך שלאור גודלה של האחריות המאסיבית שהוטלה על הצבא, ההבחנה בין חלקי החובה לחלקי הרשות החלו להיטשטש –ומה שאמור היה להפוך לעיקר – האחריות לדאוג שאזרחי מדינת ישראל לא יחטפו טילים על הראש, נקודה – פינה דרכו לאחריות העקיפה של מחשבה על הכלי החכם יותר, זול יותר ומהיר יותר למניעת חטיפת הטילים על הראש מבלי לדאוג בכלל לאפשרות שהכלי החכם ביותר הוא לאו דווקא הכלי הנכון ביותר. האחריות הבסיסית, שמכתיבה כי על הצבא קודם לוודא שיש ביכולותיו לבצע את המשימה, פינתה את מקומה לאחריות העקיפה של "אני לא בטוח במיליון אחוז שהאמצעי הזה יעיל, אבל אם הוא יעבוד, זה יהיה מה זה מגניב!" – וזאת, ככל הנראה, כתוצאה מפיקוח אזרחי לא נכון, אשר בוחר להתמקד בטפל במקום בעיקר.

דמיינו לעצמכם מצב בו המורה למתמטיקה מהדוגמה הקודמת, הזו מכיתה ג', שמשמשת בתור רשות מפקחת על התלמידים שלה, נותנת שיעורי בית את התרגילים שכתבתי למעלה – ובודקת את ה-15 תרגילי רשות במקום את 5 תרגילי החובה. האם בכך התלמידים ילמדו את החומר? סביר מאד להניח שרובם הכינו את תרגילי החובה – ולכן הם יהיו בעלי הבנה בסיסית בו – אך אולי אחד מכלל התלמידים יגיע מוכן עם תרגילי הרשות. אך לפעם הבאה שהמורה תיתן שיעורים שהם רשות וחובה, התלמידים יכינו את תרגילי הרשות וגם את תרגילי החובה. עד שהם יגלו כי מה שאמור היה להיות רשות, הוא למעשה חובה, ומה שאמור היה להיות חובה – הוא למעשה רשות, ואז הם יפסיקו להכין את שני סוגי שיעורי הבית ויתמקדו רק במה שאמור היה להיות רשות.

עכשיו דמיינו לעצמכם מצב בו הצבא מקבל הנחיה לפעול כנגד הטרור, אבל לא לפגוע באזרחים. דמיינו לעצמכם מצב בו הממשלה מפקחת על כל פעולה ומבצע שמארגן הצבא, וכאשר מוטלת פצצה של 1.5 טון על רב מחבלים מארגון החמאס, אך נהרגים איתו 15 אזרחים, המבצע מוכרז ככישלון – חרף העובדה שניצלנו מאות חיי ישראלים עם חיסולו. בהמשך, בוועידה של הנהגת ארגון החמאס, מוטלת פצצה של חצי טון בלבד, מתוך חשש של פגיעה היקפית באזרחים. יש כאן ניסיון לשלב בין "לחימה" ל"מידתיות". אך האם אין בכך כדי להעיד על הסימנים שהפיקוח של המערכת האזרחית מופעלת בצורה מוטעית על הצבא, ושההתמקדות היא יותר מדי בטפל ולא בעיקר? האם אין בכך כדי להעלות את היום המטריד בו הצבא יסרב לחסל מבוקשים כאשר ההזדמנות תהיה בידיו משום החשש בפגיעה באזרחים?

כאשר הפיקוח האזרחי על הצבא מתמקד בסמכויות הרשות של הארגון – הפעלת שיקול הדעת על האמצעים, המטרות ומשך הפעולה – ודואג לאכוף את אחריותו העקיפה – לא לפגוע באזרחים – לא פלא שהפעלת סמכויות החובה תישחק ותחול ירידה בנכונות להתגייס בכפייה אל מערכת הבטחון – שהרי האזרחים אינם טיפשים, ומבינים כי עיקר הכוח שניתן בידי הצבא מופעל לאחריותו העקיפה – הגנה על האויב – ולא הישירה – הגנה על עצמם.

בניגוד למה שהיה מצופה, לדעתי, תפקידו של הפיקוח האזרחי הוא לא לטשטש את ההבחנה בין האחריות הישירה לעקיפה, אלא להיפך, לחדד אותה. תפקידו של הפיקוח האזרחי הוא לא לבקר את הפעלת שיקול הדעת, אלא להיפך – לשבח את הפעלתו ככל הניתן, ולחייב את הצבא לביצוע חובותיו באמצעות הכלים המצויים בידו, כאשר מילת המפתח כאן היא "ככל הניתן". אין שום פסול בפיקוח על כך שהצבא יקנה את הציוד שלו מהספקים הזולים ביותר, שכן בכך יש חשיבות מהותית לאחריותו הישירה: אם יישארו בידי הצבא יותר כספים לקניית ציוד, הוא יוכל לצייד את החיילים טוב יותר להגן על המולדת. אך יש פסול – ואף פסול חמור – באמירה לצבא שבסמכותו לבצע פעולות הרג כנגד ארגוני מחבלים, אך עליו להרוג אותם רק אחרי שהוא קרא להם לעצור, להזדהות, להיכנע ולתת שלוש יריות באוויר, אלא אם יורים עליהם קודם אבל בשום מקרה לא בין 14:00 ל-16:00 כי ברפיח ישנים שנת צהריים. אם חדלנו מלפקח על המטרה בעבורה מבצע הצבא את עבודתו, אך במקביל התחלנו בביקורת נמרצת וכבדה מדי על כיצד הוא מבצע זאת, הרי שסופו של דבר הוא כי מהפתגם "יורים ובוכים", יוותר לא יותר מ"בוכים, וגם לא ויורים".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s