איך לעצור את הפשע?

אזרחי ישראל התעוררו לאחרונה לגל אלימות גואה, נורא מאין כמותו וכדוגמתו, אשר הוביל לרציחתם של 13 אנשים (עד כה) במהלך חודש אוגוסט. אכן, רצף הרציחות הנוראי לצד אירוע תקיפה וחבלה חמורים מראים חברה בהידרדרות מוסרית, שלוחת רסן ופרוקה מכל עול, שנותנת לחום לשגע אותה ובכל קיץ מאבדת את עצמה לדעת.

בעקבות כך, אומרים אזרחי ישראל, אנחנו מוכנים לעשות הכל, הכל!, ורק כדי לעצור את הגל הגואה.

אנחנו מוכנים לעשות הכל, חוץ מלהגביל את שעות פתיחת המועדונים והפאבים או לכל הפחות להגביל את השעות בהן מותר להגיש אלכוהול בכל בתי העסק בארץ. הישראלים מוכנים לעשות הכל, אבל לא את זה – כי זה לא באמת יעזור. זה רק יגרום לאנשים לשתות יותר בפחות זמן, כי ישראלי חייב לקבל את ה-BUZZ שלו במועדונים ובפאבים, וכי זה רק יוביל להיווצרות של יותר פקקים ברחובות בזמן שאנשים יוצאים עם סגירת הפאבים. אז מה אם באנגליה, אירלנד, גרמניה, מרבית מדינות ארה"ב ורוב מקומות העולם בהן החוק הזה קיים, ההצעות הללו עובדות בצורה נפלאה. אז אם התוצאה של סגירת הפאבים בשעה מוגדרת מאפשרת למשטרה להערך לוגיסטית בצורה טובה יותר סביב מוקדי הבילוי לקראת שעת הסגירה כדי לאתר עבריינים בפוטנציה במקום להכריח אותה לפרוס כוחות בצורה דקה לאורך 15 שעות ביממה מרגע פתיחת המועדונים ועד לסגירה האינדיווידואלית של כל אחד ואחד מהם לפי מצב הרוח של המבלים במועדון. אז מה אם המשמעות של יותר נהגים על הכבישים באותה שעה היא האטה ממוצעת בזרם התנועה, שמגבילה מבחינה פיזית את היכולת של הנהגים לעלות על הכביש במהירות מופרזת תוך שהם גמורים מעייפות בשעה 06:00 לאחר יום שלם של עירנות ופעילות, במועדון חם, צפוף ועם מחירי שתייה כל כך שערורייתיים שמרבית המבלים במקום סובלים מסימני התייבשות מוקדמים. אז מה. כולנו הרי יודעים שממילא ההצעה הזו לא תאכף, והמסיבות ימשיכו עד סוף הלילה, אבל אנחנו מוכנים לעשות הכל.

אנחנו מוכנים לעשות הכל, חוץ מלהרחיב את תוכניות השירות חובה במשטרה הכחולה על חשבון תפקידים צה"ליים. הרי השירות בצה"ל הוא ערך חשוב, הוא מגבש את החברה שלנו, הוא מפגיש את בני הנוער עם "ישראל האחרת", מלמד אותם איך החיים שלהם יכולים היו להיות ומכריח אותם להסתדר ולפתח עצמאות. ובכלל, מי שמתגייס למשטרה הם אנשים לא איכותיים שהצבא לא רוצה. מגייסים בעיקר בנות לשמש בתפקידים פקידותיים, ואולי מדי פעם לשמש כשוטרות סיור פה ושם. אבל אין, אין על צה"ל. ובכלל, חשבתם מה זה יעשה לאיגוד השוטרים? שילד בן 18 יקבל את אותם תנאים וזכויות שמקבל בוגר יחידה קרבית שהתנדב מיוזמתו לשירות במשטרה הכחולה רק בגלל שגם הוא שוטר? השתגעתם? איפה הדיסטאנס?! אז מה אם כ-25% מן האוכלוסייה הישראלית איננה מתגייסת מראש משום שהיא משתייכת למגזרים שצה"ל איננו מעוניין לקלוט לתוכו. אז מה אם האבטלה הסמויה בצה"ל היא הבעיה הגדולה ביותר שכל ארגון במדינת ישראל מתמודד איתה, ושהיא משתקת את המערכת מבפנים. אז מה אם באכ"א (או אמ"ש, או שאיך שלא קוראים לגוף שאחראי על תכנון חיילים עכשיו) מודים בפה מלא שיש להם עודף חיילים במקצועות מסוימים ומשחררים שנתונים שלמים של בנות בגלל עודפים, בזמן שמשטרת ישראל כורעת וקורסת תחת הנטל שמוטל על אנשיה הפזורים דק מדי ורחוק מדי כדי לשמש כוח אפקטיבי. אז מה אם הדרך היחידה להפחתת פשיעה שהוכחה בתור יעילה היא להציב עוד שוטרים בכבישים וברחובות הערים ולהפקיד אותם על אכיפה נאמנה של החוקים של המדינה כפי שהוכיח ג'וליאני עם תיאוריית "החלון השבור" ופילוסופיה שהפכה את ניו יורק לעיר שאפשר לחיות בה, ושמנגד משטרת ישראל נאלצת לסמוך על תוכניות התנדבות שמגייסות זקנים מעל גיל 70 או ילדים בגיל תיכון כדי להראות נוכחות עם ניידות סיור אזרחי שלא מרתיעות אפילו את הקצה של הציפורן של עברייני התנועה או הרכוש. אז מה. לשים עוד שוטרים ברחובות? עוד מנאייקים? למה מה, המדינה לא סומכת עליי? למה אני בכלל צריך לראות שוטר סיור ברחוב שלי, אצלי בטוח – העבריינים נמצאים שם, בצפון/מזרח/מערב/דרום העיר (מחק את היותר). שילכו לשם. אבל אנחנו מוכנים לעשות הכל.

אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי להתמודד עם הפשע, חוץ מלהתמודד ברצינות עם בעיית הפשע המאורגן. הרי בסופו של דבר, הם חזקים יותר מהמשטרה, מהממשלה, מביהמ"ש ומכל גוף אחר בארץ. אין, אי אפשר עם המשפחות הללו. הם חזקים יותר מאיתנו. חייבים להודות בזה, להבין את זה, ופשוט לקוות שלא להיות אלו שיש להם את חוסר המזל שיפלו עליהם כדי לגבות פרוטקשן. אין מה לעשות. זה לא כאילו את אל קפונה האמריקאים תפסו על עבירות מסים, בצורה זהה לחלוטין למה שניתן לעשות במדינת ישראל על ידי שימוש יצירתי בהצהרות הון (מרבית ראשי משפחות הפשע מצהירים על ההכנסה שלהם כעצמאיים. על ידי דרישה של הצהרות הון אחת לשנה, במקום אחת ל-5 שנים, ניתן לאתר גידולי הון בלתי מוסברים על ידי הכנסות חוקיות מעסק ולתבוע בגין העלמת מס ו/או לגבות מיסים הנובעים מן הפעילות הבלתי חוקית של הארגון שאיכשהו הולבנו בתור רווחים חוקיים) וחיסול התמריץ הכלכלי לבצע פשע. זה לא כאילו אנחנו יכולים להשתמש בשיטות ובטכניקות שאנחנו משתמשים כדי לחסל ארגוני טרור ותאי ג'יהאד כנגד טרוריסטים מבית שמפוצצים ג'יפים אחת לכמה שבועות באמצע תל אביב, חלילה. הגם שדווקא כאן אנחנו באמת בכיוון (וההרשעה על עצם ההשתייכות לארגון פשע הראשונה כבר נרשמה), עדיין יש מה לשפר. אבל עזוב אותך, למה לעשות את זה? למי יש כוח להתחיל לגבות מס עכשיו מארגוני הפשע? הם יותר מסוכנים מהחרדים בתור עברייני מס, זאת בעיה לאכוף את זה. בכלל, הם גם ככה ישכרו עורך דין ממש יקר ויצאו מזה ממילא. לא כדאי. אבל חוץ מזה, ואם נתעלם מהשימוש בפתרונות היצירתיים ובכלי של הלבנת ההון כאמצעי היעיל ביותר להילחם בטרור ובפשע, אנחנו נעשה הכל. באמת, הכל.

אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי לתפוס פושעים גם לאחר שבוצע פשע, חוץ מלהקים מאגר ביומטרי שמאגד את פרטי האזרחים בישראל. ההתנגדות שלנו כאן היא לא סתם, היא לגיטימית. היא אמיתית. הרי תחשוב, מה יקרה אם יהיה מאגר בסגנון "האח הגדול", שיש בו את כל הפרטים האישיים הביומטריים שלך? ומה אם הוא ידלוף? אתה מתאר לעצמך כמה נזק אפשר לעשות אם גונבים את הזהות שלך באמצעות המאגר הזה? שלא נדבר על זה שהמאגר הזה הופך אותך לחשוד מיידי בעיני המדינה. אין, אי אפשר לסמוך על הממשלה הזו. הם יעקבו אחרי כל תנועה וצעד שלך. זו הפגיעה הכי מטורפת שיכולה להיות בפרטיות. אז מה אם גם כיום ניתן לגרום לנזקים עצומים על ידי גניבת זהות, ושהרבה יותר קל לגנוב מספר כרטיס אשראי מאשר טביעת אצבע שתהיה החתימה שלך. אז מה אם חיילים קרביים ממילא נמצאים במאגר המידע של צה"ל שכולל דגימת DNA לזיהוי לצרכי אסון, סוג הדם שלהם, צילומים שיניים ושאר פרטים מזהים כמו סימני היכר מיוחדים או היסטוריה רפואית מלאה עד גיל 18 שנמסרת לרשויות עם הגיוס. אז מה אם אנחנו נדרשים להסתובב עם אמצעי זיהוי מדיני – תעודת זהות, תעודת חוגר, תעודת מילואים או כל דבר אחר שיש לו מספר שמקושר ממילא למאגר ממשלתי. אז מה אם חברות הסלולאר יכולות לדעת בדיוק באיזה נקודה על הגלובוס אנחנו נמצאים ברמת דיוק של כמה עשרות ס"מ על ידי מעקב של שבב האיתור במכשיר הסלולארי שלנו על ידי לחיצה על כפתור, או שחברות כרטיסי האשראי יכולות לבנות פרופיל שלנו כצרכנים על סמך מה אנחנו קונים עם הכרטיס שלנו, באיזה חנות ומתי. אז מה? הם לא המדינה. על חברה שמנסה לעשות על חשבוננו קופה, שמנסה לדחוק בנו לקנות כמה שיותר ולחיות מעבר להכנסה שלנו כדי לרפד את הכיסים שלה אנחנו יכולים לסמוך. אבל על המדינה? מה פתאום. שאני אתן למדינה את אותה אפשרות שאני נותן לחברת כרטיסי אשראי, סלולר, חברי מועדון פרטיים של מסעדות או פאבים או כל מקום אחר שיש בו שימוש במידע מגנטי? אין סיכוי. אז מה אם אני סומך על המדינה שתעשה רגולציה שתמנע מהחברות הללו – ומעצמה – לעשות שימוש לרעה במידע הזה. אז מה אם אני סומך על המדינה שתדע לשמור את מאגר המידע הסודי של צה"ל ושל משרד הפנים ושל משרד הבריאות ולמנוע מהם דליפה. אז מה. שאני אתן למדינה את הזכות לעקוב אחריי, כי הם חושבים שאני אולי פושע? שהפושעים האמיתיים יתנו את התווים הביומטריים שלהם למדינה. שיעקבו אחריהם. אז מה אם ככה אנחנו נפספס את כל מי שטרם ביצע פשע. אני מוכן לעשות הכל כדי לעצור את הפשע, רק לא לפגוע בתחושת הפרטיות שלי.

בכלל, אנחנו כישראלים מוכנים להקריב כל כך הרבה – שזה ממש לא מובן לי בכלל איך אנחנו לא מצליחים לעצור את הפשע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s