כמה הערות אינסטינקטיביות בנוגע לנאומו של רה"מ נתניהו בעצרת האו"ם

אפתח ואומר מראש – בניגוד למרבית הישראלים, אני לא אהבתי את הנאום של נתניהו. בעיניי, הוא היה יותר הטפת מוסר או נאום תרעומת מאשר נאום מדיני, והוא היה יותר פאתטי משהוא היה אנליטי, מושחז, מדויק וקר. שלא תבינו אותי לא נכון – מבחינה דמגוגית, אין על נתצניהו. כל סאונד ביט במקום, כל נקודה שהוא רצה להעביר הודגשה, והוא לא התיר נים אחד של רגש שהוא לא נגע בו. הוא הוריד את אחמדינג'ד עד אבסורד וגרם לי לצחוק, הוא הזכיר את ההתנתקות וגרם לי לדמוע בגאווה לאומית, הוא דיבר על תושבי שדרות והדליק לי את הפיוזים, הוא ציין במספר הזדמנויות את ניצולי השואה המסכנים וגרם לי לבכות מעצב על מה שנעשו לנו, והוא גרם לי להאמין שוב באלוהים על ידי אזכור חוזר של המקורות ושל זכותנו התנכ"ית ההיסטורית למדינתנו, שהוענקה לנו מזה אלפי שנים ושלא נמוש ולא נזוז ממנה.

אז מה הבעיה שלי עם הנאום שלו? שהוא לא אמור היה לעשות אף אחד מהדברים האלה. הוא נשא נאום ישראלי קלאסי בפורום הבינלאומי ביותר שיש, תוך שהוא מתעלם מן הניואנסים הרטוריים הבסיסיים שהכשילו נואמים בשיעור קומתו – ואף גדולים ממנו – ושגורמים לכך שהוא נכשל בהעברת המסר המדוייק שהוא רוצה ושבעקבותם הנאום שלו מתעוות ולא עובר חלק.

במסגרת זו אכתוב תחילה סקירה קצרה של מה שאני חושב שהיה לא נכון בנאום באופן כללי, תוך שאתמקד בדוגמאות ספציפיות. נתחיל מההתחלה, עם נקודת הפתיחה והנחת היסוד של מיהו הקהל המאזין של הנאום. בנימין נתניהו לא נשא את הנאום הזה לאוזניים שאינן מערביות. למעשה, מקונן בי חשד כבד שהוא נשא את הנאום הזה לאוזניים ישראליות – ואולי אמריקאיות – בלבד. נתניהו פשוט שכח שעיקר המליאה מורכב ממדינות שאינן מערביות, שאינן אירופאית, שאינן אמריקה או ישראל. הוא שכח שבמקום לפנות אל מי שכנראה תעמוד לצידו ממילא במאבק דיפלומטי נגד איראן, היה עליו לפנות אל המדינות שמהוות את "הרוב האוטומטי האנטי ישראלי", בניסיון לשכנע אותן להצטרף למאבק.

לכל אורך נאומו, האזכורים שלו, האינטונציה שלו והדימויים שלו – כולם שאובים מן "המלחמה הגדולה ההיא", שבה המערב וכוחות הטוב ניצחו את הרשע הגדול של מדינות הציר. הוא פנה אל הזיכרון הקולקטיבי של העמים שלחמו האחד בשני כנגד הרשע הגדול ביותר שניצב בפני האנושות – והשווה את מנהיגה של איראן לגרועים שבגרועים, תוך אמירה שגם הם – כמו הנאצים – מרושעים, ויש לפעול נגדם. לא רק זאת, יש לעשות זאת לפני שהם יקומו עלינו לכלותנו! בקצרה – היהודי שוב דיבר על השואה. כל מה שהיה חסר כדי להפוך את ההצהרה שלו לפאתטית עד כדי להכעיס היה לשאול "האבנט די ג'ויש פיפל סופרד אינוף". בנקודה הזו, הכשל העיקרי של נתניהו הוא בכך שהוא פספס את זיהוי המחלוקת האמיתית, ותקף בנקודות הלא נכונות. במה דברים אמורים? באופן כללי, ניתן לומר שהעולם מסכים איתנו שיש לעצור את התוכנית הגרעינית *הצבאית* של איראן. המחלוקת האמיתית הינה כיצד יש להשיג ערובות לכך שהגרעין האיראני הוא אכן אזרחי בלבד, ובהעדר ערובות והבטחות אלו – כיצד יש למנוע את ההתחמשות הגרעינית, ומה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת ללא הפעלת כוח מיותר. הצרפתים, הגרמנים, האמריקאים ואני די משוכנע שגם הסעודים מפחדים מאיראן געינית לא פחות מאיתנו. ההבדל טמון בכך שהם אינם מדברים בגלוי על אופציה צבאית, ואין מאחוריהם "מבצע אופרה" שישראל מתהדרת בו כנוצת טווס על כובעה בכל הזדמנות שעולה השאלה מה עושים עם איראן. מה קיווה נתניהו להשיג בהצהרות התוקפניות, הפאתטיות כמעט, שניסו לשכנע את כולנו שאיראן הם השטן ויש לפעול כנגדו? האם הוא באמת קיווה לשרטט בכך את אחמדינג'ד בתור "האיש הרע" של העולם, שכנגדו לא רק יש חובה להגן אלא מותר גם לתקוף בתקיפת מנע, ולהצליח לעשות את זה? אין צורך בכך! די להציג את אחמדינג'ד באור מגוחך כדי להפוך אותו למסוכן. די בלהציג אותו בתור רודן כנגד עמו שלו כדי להצדיק פעולה כנגדו בצורה של סנקציות. ההפרכה שלו לטיעונים השקריים על השואה על ידי שליפת פקודות ביצוע ומפות תכנון הייתה לא פחות ממבריקה. שלוש הדוגמאות האחרות, שנועדו לסחוט דמעות מעיני הנציגים וכנראה לגרום לגרמנים להרגיש רע, היו מעט יותר מדי. נתניהו ביקש להציג את אחמדינג'ד בתור איום (במובן של אימה), בתור מטורף שלוח רסן וגורם מסוכן ומדרדר את יציבות האזור. העולם המערבי – ככלל – מסכים איתו, ולכן בעיניו תיאור זה מיותר. בכך הוא פספס את הקהל שלו: יתר העולם לא ישתכנע מכך שהוא כזה רק בגלל שהוא מכחיש שואה. אך למזלנו, אין כיום אף קול שפוי במערב שטוען שיש להקשיב לאדם הזה. נשיא צרפת בישיבת מועצת הבטחון מוקדם יותר *היום* דיבר על הצורך בסנקציות. כל מי שמדבר על משא ומתן, מדברק על הצורך להשגת הבטחות לכך שלא יהיה נשק גרעיני – מבלי לכפור בזכות של איראן לכוח אזרחי גרעיני. בנקודה הזו – העולם איתנו. יש לעצור את הגרעין *הצבאי* האיראני. אכן, ייתכן וזה היה הביצוע הטוב ביותר לתקיפת אד הומינם שנראתה בעצרת הכללית של האו"ם מזה שנים. כמה חבל שבמקום להגחיך את הרודן ולהדגיש את האיום, נתניהו הגחיך את האיום והדגיש את הרודן.

במסגרת נאומו, נתניהו ביצע את הטעות הקלאסית של הישראלי שחש שכולם נגדו ולכן הוא לא חייב לאף אחד שום דבר. הוא דיבר שוב, ושוב, ושוב, על המחויבות של ישראל לשלום – ועל כמה האו"ם הפך למיותר, מגוחך, מזיק בתהליך. הוא נכנס אל המליאה חסר פחד, חסר מורא, וכנראה שגם חסר כיוון. בנאום הזה, הוא הגביר את הרטוריקה הישראלית לרמות תוקפנות שלא נשמעו זמן רב – תוך שהוא תוקף, באופן בוטה וישיר, את ארגון האו"ם. אמת, הוא שטח בפניו רק האשמות נכונות. הוא הצביע על הכשלים, הפגמים ועל העובדה שדו"חות האו"ם מוטים כנגדנו. הוא הטיח בדו"ח גולדסטון אמירות שכולן אמת ושראוי היה להשמיען. אבל המסגרת שבה הוטחו האשמות אלו – תוך התייחסות למדינת ישראל בתור הקרבן התמידי, תוך התנערות מוחלטת ומלאה מן הדו"ח וללא היסוס או שיקול דעת לכך שייתכן – רק ייתכן – שיש טקיקטות חכמות יותר. העולם המערבי – באופן כללי – מסכים לכך שהדו"ח הוא מוטה, משוחד, לא מדויק וככל הנראה פגום בחלקים נרחבים. ממשלת ארה"ב הצהירה על כך במפורש, והשבועון הבריטי "האקונומי סט" הקדיש לכך לא פחות מ-3 כתבות בשבועיים האחרונים שמצביעים על מגמה דומה. ממשלות אחרות נקטו בעמדה שלפיה הדו"ח הוא מסמך מזעזע – אם נכון. יש רבים המפקפקים בדיוקו של הדו"ח ובתיאורים שלו. האם לא ניתן לחשוב על דרכים טובות יותר להוכיח כי מדינת ישראל איננה מגיבה בכוח מופרז ומוגזם מתוך תחושת רדיפה וקורבנות קלאסית (שאותה נתניהו הדגיש עד לנקודה שהיה לי רצון עז לצעוק עליו להפסיק דרך הטלויזיה) אלא באמצעות שימוש בתגובה מידתית על תגרות נמשכת? האם לא היה חכם יותר לציין את 8 שנות הרקטות, ולציין כי התגובה בוצעה באמצעים המתאימים ביותר – מבלי להזכיר את התגובה של בעלות הברית להפגזה של הנאצים? נתניהו יודע היסטוריה. הוא לא טיפש. אני בטוח שגם הוא יודע הפצצת העיר דרדזן בוצעה בתגובה להתגרות נמשכת של הגרמנים, לאחר שחיל האוויר הגרמני הוכרע כמעט במלואו, וגם הוא יודע כי התקיפות של בעלות הברית על העיר שהייתה נטולת ערך אסטרטגי ממשי נתפסות כיום בתור אחד מזוועות המלחמה הנוראיות ביותר מאז ומעולם. אין זה פלא שהוא הצניע את הדוגמה בדרך של שאלה צינית – שכן ההפצצות על דרדזן גרמו לאטמוספרה עצמה להידלק, והרגו כמאה אלף אזרחים בין אם משאיפת עשן או בשריפתם בחיים בביתם. אין זה פלא – כי הדוגמה הזו עובדת באותה קלות גם לטובת הפלסטינים, ולא רק לטובתנו. הערה מיותרת, עקיצה לכיוון הלא נכון, שמכעיסה את מי שהנאום אמור לרצות ואיננה משיגה דבר אל מי שהנאום אמור באמת לדבר אליו. מדינת ישראל חייבת להפסיק עם הטרוריקה הנאצית. זה לא עובד – זה מזיק. זה מציג אותנו בצורה מצטדקת ולא צודקת, מציג אותנו בתור מיתממים במקום תמי-לב, מציג אותנו בתור ילדים שצועקים "אתם התחלתם" במקום מבוגרים שאומרים "אנחנו סיימנו". וחמור מכך, זה שוחק את העוצמה של הטרגדיה האנושית.

מכעיסה עוד יותר היא ההתייחסות המטופשת של מדינת ישראל ושל העומד בראשה להאשמות של דו"ח גולדסטון. רבותיי – יש לנו דרך לנטרל את הביקורת הזו בצורה חד משמעית, שלא ניתנת להכחשה ושמוציאה אותנו הרבה יותר טוב משכנינו מיידי האבנים ויורי הקסאמים. לכשעצמי, אני עדיין חושב שטקטיקה חכמה יותר הייתה להצביע על קיומם של תחקירים צה"ליים ופליליים שחוקרים מעל ל-100 חיילים על ביצוע פשעים במסגרת מבצע עופרת יצוקה, כעדות לכך שלא רק שישראל לא ביצעה פשעי מלחמה באופן שיטתי – אלא שהיא נלחמת בתופעה ושולחת את מבצעי המעשים הנפשעים הללו לכלא. כואב הלב לחשוב כמה יעילה יותר הייתה יכולה להיות התקיפה של נתניהו לו היה שואל כמה חקירות פליליות פתח החמאס על ירי כנגד אזרחים, או על עבירות אחרות על המשפט הבינלאומי, ומשווה את המספרים לישראל. איך לעזאזל יכול להיות שגבריאלה שלו, משפטנית מן המעלה הראשונה, איננה מיידעת את ראש הממשלה על דרכי התקיפה היעילות ביותר שממוטטות את כל בסיס הטיעון האנטי-ישראלי של דו"ח גולסטון, ואיננה משתמשת כנשק בדו"ח בן ה-170 עמודים שפרסם משרד החוץ לאחר המלחמה? כיצד ייתכן כי במקום להגיד "הדו"ח מיותר, שכן הוא מסיק מסקנות שגויות והנה ההוכחה לכך", בחר נתניהו לתקוף שוב את המוסד שחיבר את הדו"ח ולטעון שהוא – בעצמו – לא שווה דבר? כיצד ייתכן שרטוריקן כמוהו הזניח את האפשרות להפריך את טיעוני יריבו לא רק על הסף, אלא גם לגופו של עניין?

ביבי גם חטא בשני דברים נוספים שהם בלתי נסלחים מבחינה פוליטית, שגרמו לקריסתו של מנהיג העולם החופשי לפניו וכנראה ירסקו גם את תדמיתו שלו בעולם. הטעות הראשונה שלו הייתה להכניס את אלוהים למשכן העצרת הכללית. בעיני מדינות רבות בעולם, הסכסוך הערבי ישראלי הוא לא סכסוך טריטוריאלי. הוא סכסוך בין שתי דתות שמנהלות מלחמה מזה מאות שנים על מי שולט באתרים הקדושים ובזכות לסגוד לאלוהיו בצורה טובה יותר. הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות במקרה כזה הוא לצוטט את הנביא – שמדבר בשם אלוהיך – בתור אסמכתא לזכות שלך בקרקע, ובתור אסמכתא לרצון שלך בשלום. הדבר משול בהגיונו לאדם השומע קולות בראשו שמבקש להרגיע את סביבתו שהכדורים שהוא לוקח הם במרשם של הפסיכיאטר שמדבר אליו כשהוא לבד במקלחת.

הטעות השנייה שנתניהו עשה הוא החלוקה בין טובים לרעים. בוש עשה את אותה טעות, באותה במה, שמונה שנים קודם לכן. זה עלה לארה"ב בכל הלגיטימציה שלה באירופה – ולהם הייתה חתיכת סימפטיה אחרי 9/11. לנו אין. פשוט אין צורך להרחיב במילים מעבר למה שנאמר על ידי מגישת החדשות של רשת סי.אן.אן: "נאום שמאד מזכיר את ג'ורג' וו. בוש". בהקשר הזה, זו לא מחמאה.

אבל בסה"כ, הנאום של ביבי היה ערב לאוזניים ישראליות. הוא הכניס להם, לגויים. אפילו הזכיר את הרצוג, שגם הוא הכניס להם, לגויים. הוא עשה להם ב-2009 את מה שהרצוג עשה להם ב-75 כשהוא קרע את החלטת עצרת האו"ם מעל לפודיום ויצא בסערה. ובכלל, הרצוג עשה לגויים את מה שאבא אבן עשה ב-73, כשהוא דיבר בגנות המליאה ודיבר על הרוב האנטי-ישראלי האוטומטי. ואבא אבן רק עשה את מה שבן גוריון עשה ב-55, כשקרא לגוף המתועב הזה בשמו – "או"ם שמום". אין, ביבי הזה יודע לדבר. בעיני רוב הישראלים הוא יצא גבר. כמה חבל שמליאת האו"ם לא נדרש הנאום של גבר – אלא של דיפלומט.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s