אני מתמרמר על עישון במקומות ציבוריים ועל גדעון רייכר

בשעה טובה ובמזל טוב, עבר היום בממשלה מקבץ רחב של תיקוני חקיקה ותקנות חדשות שנועדו להילחם בתופעה האיומה והנוראית המכונה עישון.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229595.html

 

בין יתר האיסורים החדשים נמצא גם האיסור על מכירת סיגריות במכונות האוטומטיות (אשר, לדעתי, היו בעייתיות כבר תחת החוק הקודם אשר אסר על מכירה לקטינים משום חוסר יכולתן להבחין בין הצרכנים, אבל שיהיה). בין המגיבים לאיסור זה היום בתוכנית הרדיו של גלי צה"ל היה גדעון רייכר – אדם שבדרך כלל נוהג להילחם בתופעת העישון באשר היא – וזאת במיוחד לאחר שהוא נגמל מעישון בעצמו.

 

רייכר טען בתוכנית שהוא לא מבין את הצורך באיסור המכירה. הוא טוען שזה לא לגיטימי, ואף לא הגיוני בעיניו, שנגיד לבן אדם שרוצה לקנות סיגריה – אל תקנה סיגריה. "אנחנו לא הופכים את העישון לבלתי חוקי", הוא אומר, "אז אני לא מבין למה מגבילים את מי שרוצה לקנות את הסיגריה מלקנות אותה." עוד הוא טען כי הפתרון יבוא באכיפת חוק האוויר הנקי האוסר על עישון במקומות ציבוריים, לא מכך שהמדינה תאסור על מכירה. ובכלל, שבמדינה כל כך נחשלת כמו ישראל, אין מה לצפות לאכיפה ממשית של חוקים כאלה.

 

גדעון רייכר עצבן אותי היום. אני סבור כי הוא – ואלו שכמותו – לא מבינים כי הכלים שהעבירה היום הממשלה

הם-הם הכלים היעילים ביותר שיש לנו במאבק המתמיד לדאוג לאכיפתה של חקיקה או תקינה ישראלית. הרי, מר רייכר, אחת הדרכים היעילות ביותר לאכוף איסור עישון במקומות ציבוריים היא _לוודא שלא יהיו בו סיגריות_, ואחת הדרכים לעשות את זה היא להוציא את המכונה האוטומטית המקוללת מן הפאב ולזרוק אותה לפח.

בכלל, אם נהיה כנים, אני לא מבין למה לעזאזל אנחנו לא מפסיקים עם השטות הזו של להעמיד פנים שאנחנו נלחמים בסיגריות כאשר בפועל אנחנו עושים הכל כדי להימנע מן הצעד ההגיוני היחידי המתבקש כדי לחסל את העישון באמת: פשוט לאסור על ייבוא, ייצור או שימוש בסיגריות. כלשהן.

 

שלא תבינו אותי לא נכון: אני לא בעד איסור גורף שכזה ולא בעד איסור מוחלט על הכנסת מוצרים כלשהם לשטחה של מדינה. זה בוודאי לא עזר לנו לצמצם את היקפי השימוש בסמים, ואם כבר – זה מפרנס יופי את שכנינו מארץ הארזים והחשיש. מה שמעצבן אותי בכל הסיפור הזה הוא חוסר ההבנה המוחלט שיש בציבור הישראלי למשמעות המעשים שהוא מבקש, כפי שהוא מבוטא על ידי מי שמחזיק בדעתו של רייכר. אם אנחנו נמשיך להימנע מאכיפה אגרסיבית בטענה ש"ככה זה אצלנו" וש"אנחנו מדינה נחשלת", סופנו באמת להפוך למדינה נחשלת.

 

הבעיה עם מי שמסכים עם קו המחשבה של רייכר כיום הוא חוסר ההבנה הבסיסי בכך שחוקים המגבילים את חירותם של אזרחים בעצם טבעם הם חוקים שנועדו בניגוד לדעתם ולרצונם של חלק מאותם האזרחים. במידה זו או אחרת, רוב האיסורים הללו קשורים למקסום התועלת החברתית המופקת מן החוק ולא למקסום ההנאה האישית שאני מפיק מן הפעולה. אני בטוח שמעשנים אוהבים לשתות בירה ולעשן במקביל – אחרת הם לא היו עושים את זה – אבל אני מעדיף להיות בעל השליטה לגבי הקצב בו אני מתאבד, ולכן מעצבן אותי שמישהו מעשן ומאפר עליי בזמן שאני מרעיל את עצמי עם אלכוהול. ההבדל העיקרי בין הדברים הללו – שלטעמי מצדיק באופן מלא את האיסור על עישון במקומות ציבוריים אך לא את השתייה במקומות ציבוריים – קשורה בזה שאני לא יכול לשלוט בנשימה שלי (לפחות לא לאורך זמן) והעשן של הסיגריות מזיק לי בניגוד לרצוני, ואילו אני כן יכול לשתות בשתייה שלי ולכן אני יכול לבחור לשתות משהו אחר שאינו רעל כדי להרוות את צמאוני ולהיות בחור משעשע וחמוד בעיני עצמי.

 

באופן בלתי נמנע, אכיפת תקנות איסור העישון יפגעו בזכותו של אדם לעשן. כל תכליתם של החוקים הללו הוא להקשות על מישהו לקנות סיגריה. אם הנזק שהן גורמות הוא באמת עד כדי כך חמור עד שהוא הורג – והוא באמת כזה, כולם יודעים את זה – אז בפירוש מוצדק לנקוט בצעדים כלשהם שימנעו את הנזק הזה. אבל הנזק שנגרם מעישון במקומות ציבוריים הוא כאין וכאפס מן הנזק שנגרם מחוסר הנכונות להתקדם על הסוף עם מהלך מדיניות כלשהו, גם כאשר אין מחלוקת על כך שהוא הדבר הנכון לעשות לטובת הכלל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s