אני לא חושב שצריך לאלץ את החרדים לבצע שירות לאומי או צבאי.

את הפוסט הזה אני חייב להתחיל בשורה של Disclaimers. אני אומר את כל זה, כי היושרה שלי מחייבת אותי להצהיר על זה, כדי שתדעו לקחת את מה שאני הולך לכתוב למטה בערבון מוגבל, וכאשר אתם יודעים מראש שאני מודה בהטיה.

הערה ראשונה לסדר – מלבד העובדה שאני חושב באופן עקרוני שיש המון בעיות עם עצם החיוב החוקי של כפיית גיוס החובה – בין אם לשירות אזרחי או לשירות צבאי – אני לא אוהב את מה שנהיה מצה"ל. אני חושב שבחלקו, הוא צבא במתכונת מיושנת ושאינה מתאימה למילוי המשימות המוטלות עליו. זה אמנם נושא לפוסט אחר, אבל אני גם חושב שכמדיניות מוצהרת, צה"ל אינו נרתע מלהפחיד את הציבור הישראלי יותר ממה שהוא צריך לפחד באמת בשביל להשיג את רצונו. למעשה, אפשר להגיד שאני מחזיק את צה"ל באותו סטנדרט שאני מחזיק את יתר שירות המדינה: אפשר וצריך לעשות אותו יותר טוב.

הערה שנייה לסדר – אני לא מתכוון להתייחס להחלטה של בית המשפט לפסול את חוק טל מטעמים חוקתיים או לנתח אותה ואת משמעותה המשפטית מן הסיבה הפשוטה שעוד לא הזדמן לי לקרוא את 126 עמודי פסק הדין. אני לא יודע מה ההנמקה ולכן ייתכן ואני קולע לדעת חכמים, בין אם במיעוט או ברוב, אבל אני כן יודע שעמדתי בנושא הזה היא ש"ככה לא בונים חומה, ובטוח שככה לא רותמים את החרדים לחברה הישראלית." אני כן יודע שהביטול של החוק הזה יוצר חלון הזדמנויות נדיר לשפר את המצב הקיים, ושחובה לנצל אותו.

הערה שלישית לסדר – תיאוריות פילוסופיות של צדק זה נחמד, אבל אם המציאות סותרת את התיאוריה, אני בוחר להעדיף את המציאות ואת ההתמודדות איתה. אידיאליזם זה למי שמחפש להיות צודק, ריאליזם זה למי שמחפש פתרון.

לעניינו.

אני רוצה לפתוח את החלק האופרטיבי של הפוסט באמירה כי יש לי שתי בעיות עיקריות עם עם השיח הציבורי הנוכחי סביב השאלה של "נשיאה שווה בנטל".

הבעיה הראשונה וכנראה העיקרית היא שאף אחד לא באמת טורח לנסות ולהגדיר מלכתחילה מהו הנטל בו נושא האזרח בחברה הישראלית. כולם יוצאים מנקודת הנחה שכולם מסכימים על מהו אותו הנטל, ולכן מאד קל לדבר על נשיאה שווה בו – ולא היא, שהרי, בהקצנה והפשטה, החרדים שתורתם אומנותם סבורים שחלק מן הנטל המוטל על אזרח בישראל הוא התפילה והאמונה (ולגישתם חלק זה אינו פחות ואף עולה על תרומה ישירה לבטחון ישראל על ידי שירות צבאי עטור שבחים בתור שקמיסט), ואילו החילונים, בהכללה, סבורים שהתפילה היא חסרת תועלת ומי שלא עושה צבא/שירות אזרחי לא עושה למען המדינה כלום.

אז כדי לפתור את עצמי מן הבעיה הראשונה, ולצורך המשך הדיון, צריך להגדיר דברים. אני מגדיר את החובות האזרחיות שאני רואה בתור החובות שנושא על גבו האזרח בחברה הישראלית. ואלו הן, ללא סדר עדיפויות מיוחד:

  • מעורבות פוליטית והצבעה בבחירות;
  • שמירה על החוק באשר הוא החוק;
  • תשלום מיסים.
  • ככל שהדבר נדרש, ביצוע תקופה מסויימת של שירות כפוי, בין אם באמצעות שירות אזרחי או צבאי;

חדי העין מביניכם שמו לב לכמה דברים: אני לא רואה באמונה כחלק מן הנטל האזרחי (כי אמונה היא דבר פרטי ומה שאתה עושה עם אלוהייך הוא בעיה של אלוהייך, לא שלי) וכן שתשלום מיסים הוא מקרה פרטי של שמירה על החוק. אתם כעקרון צודקים, אבל אני מחריג את זה ומייחד לזה סעיף משל עצמו מן הסיבה הפשוטה שבלי תשלומי מיסים ובלי מימון, הממשלה פשוט לא יכולה לעשות שום דבר. בין אם מדובר על הקמה של קווי תשתית אינטרנט חדשים או אם מדובר נניח על מתן קצבאות זקנה לקשישים ניצולי שואה, הכל מתחיל ונגמר בכסף – ואת הכסף הזה הממשלה מקבלת מגביית כספי המיסים שלי ושלכם. אז הסיבה להפרדה בין "ציות לחוק" כערך נורמטיבי "תשלום מיסים" כחובה אופרטיבית היא לא סתם הפרדה שנועדה להדגיש נקודה, אלא מדובר הדגשת העובדה הפשוטה שתשלום מיסים הוא אבן היסוד למניעת קריסתה האופרטיבית של מערכת השלטון המרכזית.

הבעיה השנייה שיש לי עם השיח הזה היא ההנחה שכולם צריכים לשאת בנטל הזה באופן שיוויוני. אני פשוט לא מסכים עם זה. אבל אני מבטיח להרחיב על זה בהמשך.

לאחר שמיפינו את שתי הבעיות העיקריות שיש לי עם השיח, ננסה להתמודד עמן.

בהינתן שהחובות שמניתי לעיל הן באמת 4 החובות העיקריות של כל אזרח, כדי לדעת אם מישהו נושא בנטל האזרחי, צריך לנתח את התנהגותו על בסיס הקריטריונים הללו ולבדוק אם יש עמידה בהם.

כולנו יכולים להסכים על כך שהחרדים הם קהילה שמעורבות מבחינה פוליטית עד מאד, ושהיא מממשת לחלוטין את זכותה להצביע (לעיתים, אף המתים שלה מצביעים!). כמו כן, וגם אם זה מעצבן אותנו להודות בזה וגם אם לדעתנו החוק טועה, רובם המוחלט של החרדים הם שומרים חוק (ולא, מטומטמי רמת בית שמש הם לא הרוב). הנורמות החברתיות החרדיות הן אולי שונות משל הנורמות החילונית, אבל הן לא נורמות בלתי חוקיות. קצבאות הילדים מגיעות אליהם כדין, קצבאות האברכים מגיעות אליהם כדין, הלימודים שלהם בישיבות בפטור מן הצבא ניתנים כדין (לפחות עד ה-1.8.2012), ובכלל – התנהגות מכעיסה של "נבל ברשות התורה" לא הופכת אותם לפחות נבלים, אבל גם לא לפחות "ברשות התורה". את הכעס על חוקים מעוותים צריך להפנות למחוקק – לא למוטב החקיקה.

ניתן לומר כי רובם של החרדים אפוא, עומדים בשני נטלים מתוך 4 בכבוד.

הבעיה של רובנו מתחילה, אם כן, בכך שהחרדים אינם משלמים מיסים ואינם משתתפים בשירות הצבאי או האזרחי. לכאורה, שני הדברים הללו אינם קשורים, שהרי אדם שאינו משרת בצבא – אינו בהכרח חייב להעלים מס או להימנע מתשלומו. להיפך, חילוני אשר אינו משרת בצבא ויוצא לעבוד, חיש מהר מתחיל לשלם מס הכנסה, ומס בריאות, וביטוח הכנסה, ולקלל את אביו ואימו שהביאו אותו לעולם כישראלי בן המעמד הביניים ולא ישראלי בן יאיר לפיד. אז מדוע החרדים לא משלמים מיסים? שאלה טובה.

הגאונות הישראלית היא בכך שאנחנו הצלחנו לקשור בין שתי סוגיות בלתי תלויות, וחייבנו את החרדים בביצוע חובה אחת, כדי שהם יוכלו לעמוד בחובה השנייה.

מבחינה היסטורית – איננו מאפשרים לתלמידי הישיבות שמעוניינים לצאת לשוק העבודה לעשות כן, אלא אם הם יקדימו ליציאה זו תקופה מוגדרת של שירות צבאי או שירות אזרחי מלא. זהו המנגנון שהותווה על ידי חוק טל.

הכריכה הזו, של האפשרות למלא חובה אחרת בכורח למלא חובה אחרת, נדרשת, לגישתנו, מכיוון שהיא מקדמת את השיוויון בנטל של השירות הצבאי או האזרחי. לא ייתכן, מבחינה קונצפטואלית, שחרדי בן 18 יצא לשוק העבודה ויתחיל להתקדם בו מקום בו חילוני בן 18 מחויב לעטות על גופו מדים בטרם יוכל לצאת ללימודים ולשוק העבודה – אולי – בגיל 24. זוהי – לחלוטין – תוצאה של מדיניות מכוונת של ממשלת ישראל, לקדם את "השיוויון בנשיאה בנטל", במקום לקדם פשוט את "הנשיאה בנטל".

לצערנו, במבחן התוצאה, התברר כי הכריכה הזו מטומטמת. יצרנו מצב בו החרדים גם לא מתגייסים לשירות צבאי / אזרחי, וגם לא יוצאים לעבוד כי הם לא עשו שירות צבאי / אזרחי. לגישתי, התוצאה הבלתי ניתנת להכחשה של הכריכה הזו היא שהחרדים שאינם מתגייסים אינם מועילים לנו ב-3 שנים בצבא או בחברה האזרחית, אלא הם גם עולים לנו כסף במשך שארית חייהם כל עוד הם לא עובדים אלא ממומנים על ידי המדינה, פשוט כי הם לא יכולים לעזוב את הישיבה מחשש שהם יגויסו לצה"ל בכפייה (או יכנסו לכלא בגין עריקות) וישולבו למסגרת שאינה מתאימה להם.

עכשיו, עזבו לשנייה את העובדה שמבחינה תרבותית היציאה מן הקהילה החרדית אינה מקובלת והיא מהווה מכשול בפני עצמו לגיוס לצה"ל או לגיוס לשירות אזרחי, דבר אשר יוצר תמריץ שלילי לחרדים להסכים לכל יוזמה או הצעה שמחייבת אותם לצאת מן הקהילה המסוגרת שלהם מתוך חשש שלא יהיה להם לאן לחזור אם הם לא ישתלבו בחברה הישראלית הגדולה. את זה אפשר לפתור.

עזבו גם את העובדה שהחרדים נמצאים בנקודת נחיתות מובהקת ומוחלטת – כמצב נתון וקיים, לא בתור גזירת גורל אינהרטנית אלא כתוצאה אופרטיבית של הזנחה מודעת במשך שנים – ביחס לחילונים בעולם העבודה המודרני, דבר אשר אומר שכדי להשתלב בשוק העבודה הם חייבים לבצע השלמה של לימודי ליב"ה במקביל או לאחר השירות הצבאי שלהם, מה שמערים עוד קשיים על היציאה מן הקהילה שלהם. את זה חייבים לפתור.

אפילו שווה לשים בצד את העובדה שחלק מן הדעות הקיצוניות ביותר בציבור החרדי אינן מכירות בכלל בקיומה של ישראל כמדינה, כי הם ממילא לא האנשים שאנחנו מכוונים אליהם.

אני מוכן אפילו להתעלם גם מן העובדה שצה"ל לא רוצה לגייס את החרדים, החרדים לא רוצים להתגייס, והחילונים לא רוצים להתגייס לצבא בו החרדים משרתים לצידו.

אני טוען שגם בלי כל זה – כריכת האפשרות לצאת לעבוד, וכתוצאה מזה לשלם מיסים, בחובה לבצע שירות צבאי או שירות אזרחי, כחלק ממדיניות "השוויון בנשיאה בנטל" היא כריכה מטומטמת שמקדמת את הסטטוס קוו הרבה יותר מכל חקיקה שמעגנת אותו יכולה לקדם אותו. ולכן, אם נוותר על החובה של החרדים לשרת במסלול אזרחי או צבאי, נרוויח – לפחות בטווח המידי  – הרבה יותר מאשר נפסיד.

בשביל להמחיש את הנקודה הזו אני אתקוף את הנחת גיוס החרדים לשירות הצבאי ולשירות האזרחי כסדרה.

ביחס לשירות הצבאי, אני יוצא מנקודת ההנחה שהחרדים שיתגייסו – אם יתגייסו – יתפלגו בהתאם למה שמקובל כיום בקרב המלש"בים החילונים, הדתיים והאחרים המתגייסים לשירות רגיל. אני יוצא מנקודת הנחה נוספת, שהתרומה הסגולית של כל חייל חרדי באשר הוא לא תהיה שונה מזו של חייל אחר שיתגייס במקביל ובשווה לו. אני טוען שאף על פי כן – מיותר לגייס את החרדים כתנאי להשתלבותם בשוק העבודה. ולהלן אבאר למה.

רוב החיילים בצה"ל אינם לוחמים. זה לא סוד גדול. כל צבא מודרני בעל גיוס חובה מורכב מחוד חנית של לוחמים, הנתמך בגוף חנית של תומכי לחימה, וכמה נוצות ונצנצים של ג'ובניקים מסביב כדי לאייש תפקידים מיותרים עד שמסתיים הפז"ם. בצה"ל, התמהיל המדויק אינו ידוע לציבור (כי כמות החיילים היא סוד שמור, וכמות החיילים הקרביים היא סוד שמור פי שניים, וכמות החיילים הקרביים שמבצעים פעולות לחימה אמיתיות ולא מאיישים מחסומים במעלה מוחטטית ג' היא סוד שמור פי מיליון), אבל האבטלה הסמויה והבזבוז בו הם לא בדיוק משהו ששמור בסיווג הגבוה ביותר שקיים. בתור מי ששירת בתוך כיס השומן הגדול ביותר של חיל האוויר אני יודע בדיוק מאיפה אפשר להתחיל להתייעל ואת מי אפשר להתחיל להוריד כדי לצמצם את תקציב הבטחון, מבלי להפחית במילימטר מן הבטחון שאפשר לספק לתושבי ישראל, ואני גם יודע להעריך שהיקף השומן הזה הוא כנראה גדול יותר מהיקף השריר.

המשמעות הינה כי גם במצב אופטימלי, על כל לוחם חרדי – נקבל לא מעט תומכי לחימה חרדים, "תוקפים" חרדים (כן. יש כזה מערך עכשיו בצה"ל. בחיי.) או חיילים "אחרים" (קרא: ג'ובניקים), שתועלתם למערכת תהיה מוטלת בספק. כל זאת יחייב אותנו להקצות משאבים להתאמת צה"ל לצרכי האוכלוסיה (כי הרי בשביל לאפשר שירות לכולם צריך להתאים את היחידות לכולם, גם אם זה עולה כסף – ותודה על כך יש למסור לרס"ן (מיל') אליס מילר ולבג"ץ עצמו) ואגב כך יחזיר לאחור את גלגל השתלבותן של נשים בצבא בכמה עשרות אם לא מאות שנים. אתם חושבים ששירת נשים זו בעיה? חכו ותראו מה ייקרה כאשר בחורי ישיבות יתקלו במפקדות בקורסים או בטירונות. או כאשר האוכל לא יהיה גלאט-כשר. או בכל מקרה אחר בו תתעורר סוגיה הלכתית הזויה שרובנו אינם מודעים לה. אם הרציונאל של אליס מילר תקף לא רק לגבי נשים אלא לגבי מיעוטים כמו החרדים, זה יעלה לכולנו הרבה כסף, הרבה עצבים ויוביל להרבה כאבי ראש לוגיסטיים שאף אחד לא רוצה. במיוחד לא צה"ל.

ומה לגבי שירות אזרחי? האם זהו לא הפתרון האידיאלי? ובכן, המצב כאן יותר טוב מבחינת הקצאה והתרומה הסגולית של כל מתנדב, אם כי המערך הנוכחי פשוט לא קיים בהיקף שמסוגל להתמודד עם מאסה כל כך גדולה של מגוייסים. מערכתית, הזנחנו אותו לטובת צה"ל. כי אנחנו מיליטריסטים כאלה. לכאורה זה יכול להיות פתרון מצוין – אבל לכאורה בלבד, כי עובדתית ואופרטיבית, אין היום מערך שיכול לקלוט את כולם – ועד שיוקם כזה (ואין סיכוי שהוא יוקם עד יולי השנה), אני לא יכול להתייחס אליו. אני באמת לא פוסל את התועלת הגדולה שיש משירות אזרחי – אבל אני פשוט לא רואה אותה בשטח כרגע, ואני מעדיף להתייחס לפתרונות קונקרטיים מאשר להתעסק עם תיאוריות ופילוסופיה של צדק.

וזו הסיבה בגללה אני רוצה שנתמקד בבעיה השנייה שהצבעתי – על החובה – לכאורה לשאת בנטל באופן שיוויוני. ההצדקה היחידה שיכולה להיות להקמת מערך השמה לשירות אזרחי עבור המגזר החרדי שיתרום באמצעות שירות אזרחי הינה אם נחליט, אופרטיבית, שחייבים לשאת בנטל באופן שיוויוני.

אבל אני לא חושב שזו הנקודה שאליה אנחנו מובילים ועוד יותר חושב שזו לא הנקודה בה אנחנו רוצים להגיע.

אם נפסיק לשנייה להעמיד פנים ש"המבחן" לקבלה לשוק העבודה הישראלי צריך להיות שירות צבאי או אזרחי, נוכל לפעול במישור אחר, ארוך טווח ויעיל יותר. נוכל להביא את החרדים לעבודה. ממצב בו כספי המיסים שלנו יממנו אותם והם יעלו לנו כסף – הם יתרמו לקופת המדינה כסף. זה מוסיף לנו אפשרות לבצע פעולות שעד כה הממשלה לא יכלה לבצע, לא רק כי החרדים יתנו, אלא בעיקר כי הם יפסיקו לקבל.

כרגע, אי-עבודת החרדים היא פצע מדמם בעורק חייה של מדינת ישראל. בפצעים כאלה מטפלים קודם כל על ידי עצירת הדימום, תפירת נקודת השבר – ורק לאחר מכן, כאשר עבר די זמן כדי שדפנות כלי הדם יתאחו ויתחזקו, ניתן לבצע עליו העמסת מאמצים. קודם בואו נביא את החרדים למצב שהם מפסיקים לעלות לחברה החילונית כסף, משאבים ומאמץ – ואחרי זה נדבר על גיוס.

שוו בנפשותיכם – לכל חרדי בגיל 18, אשר יעזוב את הישיבה, יוצעו קורסים בני שנה-שנה וחצי מרוכזים במקצועות הליב"ה, שיאפשרו לו להשלים בגרויות ופערים, אשר יחשבו לו כשירות לאומי קצרצר. אפשר אפילו לחייב אותם, בתמורה להשלמת ההשכלה הזו, לתחזק את המוסדות בהם הם יעבדו בעצמם. אולי נלמד אותם, חלילה, חקלאות. או עבודות טכניות אחרות, כמו בניין, ונאפשר להם לקיים את מצוות בניין הארץ. ואת המובחרים שבהם, רחמנא לצלן, ננסה לשלב במסלול שיתאים אותם לאקדמיה השמאלנית-ליברלית-חילונית, שיאפשר להם לעבוד ללימודי תואר ראשון במקצוע לבחירתם, לצד לימודי רבנות.

האם לא שווה לנו לקחת אוכלוסיה נחלשת, מדוכאת וענייה, ולקדם אותה כאוכלוסייה, במקום לאלץ אותם להיכנס למסלול של שירות צבאי, שלא הם ולא אנחנו מעוניינים בו? האם לא כדאי לנו לנסות לקדם את השתלבותם בקהילה הישראלית כגורמים מועילים לפני שאנחנו מחייבים אותם בשירות קהילתי-לאומי קצוב בזמן, שלאחריו הם יחזרו לקהילות שלהם ללא יכולות בסיסיות להשתלבות בשוק העבודה המודרני, ללא ידע מקצועי כלשהו וללא אופק התקדמות בחברה העובדת? האם למען השיוויוניות בנשיאה בנטל, אנחנו מוכנים לוותר על האפשרות לנצל את חוק טל כדי לקדם שיוויון הזדמנויות?

אני חושב שהתשובה לכל השאלות הללו ברורה. אם המשמעות של ויתור על חיוב בשירות צבאי / אזרחי היא הגדלת השתתפות הנטל העבודה וכתוצאה מכך במיסוי, יהיה טוב יותר לכולנו. וכל מה שנדרש מאיתנו הוא להבין כי שאלת הגיוס עוסקת, בראש ובראשונה, בתחושת צדק, ולא בעשיית צדק עם נושאי הנטל. השיוויון צריך להוות כלי, ולא מטרה. וכרגע, השיח הציבורי סביב גיוס החרדים, לטעמי, לא קולע להבחנה הזו.

וזו הסיבה שבגללה אני אני לא חושב שצריך לאלץ את החרדים לבצע שירות לאומי או צבאי. אבל אני כן חושב שצריך לשלב אותם בחברה הישראלית. וביטול חוק טל מייצר לנו הזדמנות חריגה לעשות בדיוק את זה.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “אני לא חושב שצריך לאלץ את החרדים לבצע שירות לאומי או צבאי.

  1. זה שלדרוש מכל החרדים להתגייס לצה"ל זה בזבוז הזמן שלהם, שלנו ושל הצבא – צודק.
    זה שאם חושבים במונחים פרקטיים לדרוש שיוויון בשם השיוויון זה מסלול בעייתי – צודק.

    אבל הציבור הרחב לא תמיד מפעיל שיקולים של פרקטיקה. אתה בעצם מבקש מהחילונים להמשיך להדפק, כדי שעוד עשר שנים מהיום יהיה צ'אנס שזה יפסיק. ברגע שאתה הופך את זה לחוק, למדיניות מוצהרת – אתה משתין להמון אנשים בפרצוף ומבטיח להם שאחר כך תחזור לנגב.

    אני לא חושב שזה יהיה מקובל עליהם. אני לא בטוח אפילו שזה מקובל עלי, ואני לגמרי מבין את ההיגיון בהצעה שלך. עוד עשר שנים של יחס מיוחד לחרדים, לא חשוב איזה, עשויים להוביל להתפרקות הרבה יותר דרמטית של החברה הישראלית ממה שאנחנו חווים היום. עד שתכנית השילוב החברתי שלך תישא פירות, אני באמת לא יודע אם יהיה עדיין צבא חובה שיחכה להם.

    1. אילן – היחס המיוחד לחברה החרדית נובע מן העובדה הפשוטה שהחברה החרדית במתכונתה הנוכחית פשוט אינה יכולה לקבל יחס רגיל – לא כי אני מגונן עליהם או כי אני חושב שצריך להגן עליהם מפני הרעות החולות של החברה החילונית או מפני שצריך להמשיך ולשמור על גחלת תורת ישראל הקדושה בישיבות ובכוללים ובלימודי התורה שיש להגות בה יומם ולילה – אלא כי מבחינה פרקטית, כרגע, הם _באמת_ קהילה מיוחדת.

      אני באמת לא רואה הזדמנות טובה יותר לשילוב החרדים לחברה הישראלית מאשר ביטול חוק טל והחלפתו בחוק לעידוד יציאה מהישיבות. נכון, הנטל הצבאי עדיין יפול על כתפיים חילוניות ודתיות. נכון, הנטל הזה ימשיך להכביד ולהציק. אבל אם במקום שתצטרך (ואני אומר אתה, כי אני עצמי פטור ממילואים בגלל סיבות מנהלתיות של צה"ל עצמו…) לשאת בנטל הצבאי ולצידו בנטל מיסוי כבד, תוכל לשאת בנטל מיסים קל יותר – לא יהיה לך עדיף?

      1. מה זו "קהילה מיוחדת"? אפשר לחשוב שמישהו ב-48 ישב וחשב ברצינות שהדבר הטוב ביותר עבור החברה הישראלית יהיה היחס המיוחד הזה. מנקודת מבטי אין בו שום היגיון – רק הפעלה חכמה ואינטרסנטית של כוח פוליטי. גם גיימרים הם קהילה מיוחדת. אני דורש לשבת בבית לשחק ולקבל על זה כסף מהמדינה.

        ובאשר לשאלתך – שוב, זו לא שאלה של "עדיף". אנחנו אחרי המקום של פשרות, אחרי המקום שבו אפשר לפתור את העניין הזה בדרכים עדינות וסבלניות. לא רוצה להתחשב בהם. בכלל. לא רוצה שהם יהיו הבעיה שלי, משום בחינה שהיא. אני לא מוכן לממן להם, לא בכסף ולא בשעות התנדבות בצבא, את הנחיתה הרכה שלהם בחיים האמיתיים. שיסתדרו בינם ובין עצמם.

  2. לדעתי המסקנות בפוסט נכונות, אבל הסיבות הן קצת אחרות, או יותר נכון ההגדרות קצת מוטעות.
    זה לא (רק) שלא צריך להיות בהכרח שוויון מלא בנטל ה"אזרחות" וזה גם לא משנה כל כך איך כל קבוצה מגדירה את הנטל הנ"ל.
    הדגש צריך להיות מושם על הסוג המיוחד של "נטל" שהוא השירות הצבאי.

    אנו מכירים בכך, שלמרות שכיום ובנסיבות המיוחדות של מדינת ישראל יש צורך בגיוס חובה, גם בכך שאין לגיוס חובה אח ורע מבחינת התערבות בוטה של המדינה בחייו של הפרט, האזרח. ולא צריך להיות

    במאמר מוסגר, ככלל, כפייה של התנדבות ע"י המדינה היא לא רק אכזרית ומנוגדת לערכים ליברליים היא גם אוקסימורון בשפה 🙂 (ולכן אני גם נגד כל "שירות אזרחי לאומי", לחרדים, ולכולם) ובכל מקרה שירות לאומי שכזה לא משתווה, לא בנחיצותו ולא בהקרבה הנדרשת לשירות הצבאי. מהרבה בחינות הוא מיותר ונועד אך ורק לשפר את תחושת ה"פרייאריות" של הציבור המתגייס.

    אנו גם מכירים בכך שלא כל אדם יכול לשרת בצבא, בין מסיבות פיזיולוגיות שונות, בין מסיבות נפשיות שונות (פטור לחולים נכים ולוקים בנפשם)
    וכן אנחנו גם מכירים בפטור מסיבות תרבותיות- למשל בנות דתיות -אפילו לא רק חרדיות.

    לדעתי הגיע הזמן לאפשר פטור דומה גם לחרדים, כי למען האמת הנטל שבגיוסם יהיה רב מהתועלת (והם עוד ידרשו "התאמת" צה"ל אליהם מה שלא רק בלתי אפשרי אלא גם יזיק למשל לשילוב נשים שהוא קריטי ומביא תועלת רבה הרבה יותר, שלא לדבר על כך שבפועל פשוט לא צריך אותם)

    יש גם מקום לפטור אותם בגלל, שגם בתור אתאיסטית, אני יכולה להבין שהבעיה שלהם היא אמיתית. הדיסוננס התרבותי הוא כה גדול שתקופת הסתגלות של טירונות לא תספיק לעולם לגשר על הפער בין העולמות

    לכן יש מקום להכיר בכך שהנטל הזה הוא יחיד מסוגו, ושחרדי ממוצע בגלל הרקע התרבותי הכל כך שונה שלו, יתקשה להשתלב בשירות בצורה אפקטיבית.
    הצבא חילוני, וטוב שהוא חילוני
    חרדים (בדומה לאמיש בארה"ב- גם בעת גיוס חובה) יכולים לקבל מעין פטור "תרבותי- על רקע דתי" שכזה. ואין צורך לחפש להם דרכים אחרות "לשרת" בהן, כי בכל מקרה זה לא יהיה אותו דבר, וגם כי אין מה לקנא ב"פטור" שלהם (לא יותר ממה שיש לקנא בחולה צליאק שלא גויס)

    הצבא לא יכול להתאים לכולם, הפטור צריך להיות אינדיווידואלי אבל כן קיים על בסיס תרבותי -חרדי (שוב, בדומה לאי גיוס דתיות, טענת מי שמצהיר שהוא חרדי תיבדק וכו')

  3. כמובן שאתה צודק, בקשר לירייה ברגל בדמות הכריכה המטופשת של ה"זכות" (המפוקפקת :)) לצאת לעבוד בחובה לשרת בצה"ל בחוק טל
    (רציתי לכתוב על זה מאמר בעצמי אבל בנתיים לא רק שהקדמת אותי, גם ביטלו את החוק )

    אתה גם מוזמן לפה: (למרות שהדיון קצת גווע) https://www.facebook.com/ohali.nitzan#!/ohali.nitzan/posts/278214338912093

  4. יונתן,

    אני מעביר את מה שכתבתי על הפוסט שלך אצל עדי: נהנתי ממה שכתבת. עם זאת יש כמה בעיות שעלולות להווצר מהגישה הפשרנית הזאת:

    1. הנטל אכן גדל, וככזה, הוא משפיע על מי שנושא בו. ומי שנושא בו, לא תמיד יהיה חייב לשאת בו. לחלק ניכר ממנו יש אופציות אחרות (לרבות דרכונים זרים, אבל לא רק).

    2. הכרה בחוסר שיוויון בנשיאה בנטל היא מדרון חלקלק משום שמדובר על העדפה של אידאולוגיה אחת על פני אחרת. החרדית-יהודית על פני כל השאר. לא מדובר במיסוי פרוגרסיבי, אלא באוכלוסיה שמקבלת הטבות בשל אידאולוגיה שבה היא מחזיקה.

    3. השורה התחתונה צריכה להיות כזו – אין סוגים של אזרחים – לכולם אותן חובות ולכולם אותן זכויות. כל דבר שיהיה באמצע, כפי שקורה עכשיו עם הערבים והחרדים, רק יגדיל את הבעיתיות לאורך זמן. ההנחה שהציבור החילוני והדתי-לאומי ימשיך לשאת בנטל היא בלתי סבירה ביחוד על רקע הגידול במגזר החרדי באופן יחסי.

    אני לא אומר שצריך לגייס את כולם מחר בבוקר*. מה גם שיש אפשרות של שירות לאומי שהרווחים למדינה ממנו אדירים (עד חצי מליון ש"ח לפי דה-מרקר).
    http://www.themarker.com/career/1.1637605

    בכל מקרה – אין קשר – תוכנית הליב"ה היתה צריכה להיות כבר אתמול וקורסי השלמה הם הכרחים. העובדה שאפשרנו לזה להמשך כך עד כה, היא הזנחה פושעת של החרדים כפרטים ושלנו כמדינה.

    *מה גם שבאופן כללי אני חושב שצה"ל גדול באופן בלתי סביר ושואב הוצאות בלתי סבירות בעליל, במיוחד אם להתייחס לאובדן שנות העבודה האדיר שהוא גורם.

    1. חגי –

      דה-פאקטו, כיום אין שיוויון בחברה הישראלית. ספק גדול בליבי אם אי פעם היה שיוויון בחברה הישראלית. נתוני הגיוס, אף ללא החרדים והערבים, מצביעים על מגמה ברורה של עלייה באחוזי הגברים והנשים כאחד המגיעים לגיל גיוס ואינם מגוייסים כחוק. אצל חלק מהנשים זה אף נובע מהעדפה של צה"ל עצמו לא לגייס אותן בשל השתייכותן ל, ומסיבות מנהלתיות טכניות. "צבא העם", כקונצפט, כבר לא חזק כמו שהיה בעבר, ואנו מתקרבים במהירות לדור בו אפילו ללא חרדים וערבים, יותר ממחצית מכשירי הגיוס לא יגויסו.

      אז אני חושב שעדיף להתפכח מהאשליה שכולם עושים צבא וכולם צריכים לעשות צבא ולהתמקד הן בתגמול הוגן וטוב יותר של מי ש_כן_ משרת (נושא לפוסט אחר) והן בשילוב גדול יותר של אוכלוסיות שאינן משרתות בחברה הישראלית. זה לא יקרה עד שנסיר את "איפה היית בצבא?" מהלקסיקון שלנו כשאלה למדידת ערכו של בן אדם.

      ובאשר לשיוויון: השיוויון היחידי שאני מאמין בו בלב שלם הוא רק בשיוויון הזדמנויות. כפי שאמרתי בפוסט וכפי שהגבתי לעיל אצל אילן – "שיוויון בנטל" זה לא שיוויון הזדמנויות.

      1. יונתן,

        על זה, כאמור, אין לנו ויכוח. גם אני מאמין שהקונספט של צבא העם הוא רעיון שאבד עליו הכלח. מעבר לכך, חוסר התגמול לחיילים בכלל, וחיילים קרביים בפרט, בעיני זועק לשמיים מחוסר הוגנות.

        יחד עם זאת, אני משוכנע, שהתפישה שבה יש אוכלוסיה אחת, שלא נדרשת לשום חובה אזרחית והשנייה מחזיקה אותה לא תעמוד במבחן הזמן. משום כך, ההפרדה שעשית לגבי "שיוויון בנטל" ו"שיוויון הזדמנויות" היא לא שלמה, בעיני, משני טעמים:

        הראשון הוא שבסופו של דבר, אם אתה מקריב שלוש שנים מחייך, ואני לא, אין ביננו שיוויון הזדמנויות. מי שלא שירת בצבא, ותהא הסיבה אשר תהא, זכה לעד שלוש שנים של יתרון יחסי. רוצה לומר – ברגע ששנינו עולים במעלה ההר – ואתה נושא פי שניים משקל, גם אם התחלנו מאותה נקודה, לא היה לנו שיוויון הזדמנויות.

        השני, והחשוב יותר לתפישתי, הוא הסיבה שבשמה אתה יוצר את אי השיוויון. כאשר הגו את רעיון המס הפרוגרסיבי, היתה הצדקה חברתית גורפת: אנו מעונינים ליצור חברה הומוגנית יותר, שבה אנשים נתמכים זה בזה, ללא הבדל דת, גזע, מין או אידאולוגיה. במקרה דנן, שבירת השיוויון איננה נובעת מדבר מלבד העדפת האידאולוגיה החרדית על אידאולוגיות אחרות (למשל, פציפיסטית). אישית אני משוכנע שהעדפה כזו היא פסולה.
        בטווח הארוך (ולמען האמת, גם המיידי), הדבר פוגם ויפגם בלגיטמיות השירות הצבאי והלאומי.

        זה לא שיש לי פתרון קסם, אבל לדעתי שירות חובה לכולם (כולל ערבי ישראל וחרדים), כאשר הצבא בוחר מי ילך לשורותיו ומי ילך לשירות אזרחי (שירות לאומי) הוא התחלה.
        הנבחרים ע"י הצבא, צריכים להיות מתוגמלים בצורה מועדפת (שכר, מלגות לימודים וכדומה), ואלו שילכו למסלולים קרביים אף יותר, יספק מענה לכמה בעיות בו בזמן: גודל הצבא הבלתי סביר, תקציב הביטחון, שיפור שירותי רווחה (באמצעות שירות לאומי) וכמובן – תחושת הוגנות.

  5. פוסט נכון וחשוב מאוד!! הייתי מוסיף שהשירות האזרחי הוא מיותר לחלוטין מבחינה כלכלית וחסר טעם. הוא רק נועד ליצור תחושה של שוויון שהיא מלאכותית, כמו צבע מאכל פוגעני לבריאות שנועד להחליף צבע טבעי של פרי או ירק.

  6. בגדול, אני מסכים מאוד. כמה הערות אקראיות:
    1. כמי שעשה שירות אזרחי בבי"ח, אני יכול להעיד שלפחות בבתי חולים השירות האזרחי הוא מאוד יעיל, ומשמש פלסטר לפצע המדמם שהוא המחסור בתקנים בבתי חולים. כמובן שצריך לפתור את הבעיה ולא סתם לספק כוח עבודה זול ובלתי-מיומן כדי לסתום את החור, אבל עד שפתרנו את הבעיה הזו ודומות בהחלט כדאי להמשיך עם שירות אזרחי. זה גם יקל את המעבר שיונתן דיבר עליו מצבא העם טוטאלי לצבא שבתכל'ס רק חצי מהעם משרת בו, עבור האנשים שחשוב להם העקרון המוזר של "לעשות משהו".
    2. יש סכנה רצינית, כמו שאילן ציין, בהמשך היחס המיוחד. למעשה כל מערכת שנותנת יחס מיוחד לחלק מהחברה נדונה להתמוטט בצורה כזו או אחרת בסופו של דבר. אבל אפשר ליישם את מה שיונתן מציע מבלי יחס מיוחד: להציע את המסלול המזורז לשילוב בשוק העבודה לכל אזרח ישראלי שרוצה בו, ואולי גם להציע למי שהולך למסלול הזה שירות צבאי מקוצר אחרי המכינה הקדם-אזרחית. מצד אחד, זה יעלה הרבה כסף, אבל מצד שני, זה יכול לעזור לגשר על כל מני פערים חברתיים, לא רק זה בין החרדים לבין השאר. וכמובן שזה יקפיץ, בטווח הארוך, את היצרנות של המדינה, בהמון. ואם אנשים ילכו אחרי המסלול הזה גם קצת לצבא, הם יהיו חיילים יחסית יעילים ומחונכים, כי בתכל'ס חצי מיוצאי מערכת החינוך לא יזיק להם לעשות מכינה שכזו. אבל העקרון הגדול ביותר הוא ששירות אוניברסלי לאזרחים הוא דבר שיש לו סיכוי לא רע לשרוד פוליטית, מה שכולל גם שלא יתחילו לפרק אותו לאט לאט ולהפוך אותו ללא־יעיל.
    3. אבל יש בעיה יותר עקרונית, ששמעתי עליה לראשונה בהרצאה שראיתי ביוטיוב של ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר. אם הבנתי אותו נכון, הבעיה הבסיסית של הכלכלה הישראלית היא שאין מספיק היצע של מקומות עבודה בעסקים קטנים ובתעשיית השירות, או משהו כזה. הנקודה החשובה עכשיו היא שלפי זליכה, אם כל החרדים היו משתלבים בשוק העבודה, הביקוש למקומות עבודה היה הרבה יותר מההיצע, ואז יש לנו בעיה רצינית – השכר יורד מהר, תנאי העבודה הולכים לעזאזל, והאבטלה עולה למימדים בלתי־נסבלים (או משהו בסגנון). צריך לזכור שאנשים עובדים אומנם מרוויחים כסף, כלומר מייצרים ערך כלשהו, אבל הכסף הזה צריך להגיע מאיפשהו, כלומר ממישהו אחר שמייצר ערך בצורה אחרת. נראה לי שזה אומר שצריך שהעסקים שבהם ישתלבו החרדים ישרתו את כלל הציבור בהיקף שלא נראה ריאליסטי, כי כלל הציבור כבר ככה מוציא את כל הכסף שלו. אני לא מבין מספיק בכלכלה כדי להציע פתרון, רק מספיק בשביל להצביע על הבעיה הזו. אולי מישהו אחר כאן יודע יותר על זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s