הפעילות הפוליטית היא הנשק היעיל ביותר של מעמד הביניים

אז חזרתי היום (4/8/2012) מהפגנת "הסחים" בכיכר המוזיאון, ואני רואה שאני צריך להבהיר כמה דברים על דעותיי, לפחות לפי מה שרץ אצלי בפיד בפייסבוק ובתגובות שאני מקבל, והבלוג הזה הוא המקום הטוב ביותר לעשות את זה (הרי בשביל זה הוא קיים).

הכי חשוב לי להבהיר הוא הדבר הבא: אני לא חושב שהממשלה הנוכחית היא ממשלה רעה. אני חושב שהרבה דברים רעים קרו תחת הממשלה הזאת. זו הבחנה קריטית ומהותית, כי אני לא בטוח שהדברים הרעים קשורים בקשר סיבתי ישיר לפעילות הממשלה הזו דווקא. ולשם שינוי, אני לא מתכוון לדבר על השטחים, אלא בעיקר על כלכלה ומעמד הביניים.

מבחינה מתמטית טהורה, הישגי הממשלה הזו לא נתונים למחלוקת. הנטו גדל בכמה עשרות או מאות שקלים לחודש, על אף העלאת המיסים האחרונה. אבל זה שעובדתית טוב יותר לגור פה מאשר שנה שעברה לא אומר שתפיסתית טוב יותר לגור פה. בתפיסה של כולנו, יותר קשה משנה לשנה. הדוגמה הכי טובה לזה היא שוק הסלולר: אני לא חושב שהמדיניות הקפיטליסטית שמונהגת בתחומי התקשורת או בתחומים אחרים על ידי הליכוד והממשלה בראשותו היא רעה אינהרנטית, ואני אפילו בעדה. אבל תפיסתית – מה זה כבר חסכון של 200-300 ש"ח לחודש בנטו, כאשר הדירות עולות ב-2,000-3,000 מדי חודש?

אני חושב שהפתרון הוא פשוט, כמו שאומרים במחאה, לשנות סדרי עדיפויות. לדבר פחות על השטחים ועל השלום וקצת יותר על הקוטג' והדירות. במקום לדבר נסיגה או כיבוש, צריך לדבר קפיטליזם ממשי (ולא אוליגרכיה) או סוציאליזם יישומי (ולא קומוניזם).

אני, לגישתי, יוצא לפקוד כמה שיותר אנשים למפלגת השלטון כדי לדרבן פעילות שהיא קצת פחות ימנית-שטחים וקצת יותר מעמד ביניים חזק היא כי אני חושב שהממשלה הזו לא קפיטליסטית מספיק ואוליגרכית מדי.

בניגוד למה שהסרט Wall Street לימד את כולנו (בנאום מדהים), העקרון הבסיסי ביותר העומד מאחורי כל תפיסה קפיטליסטית הוא לא "Greed is good". העיקרון הוא Competition is good. וזאת הסיבה למה אני חושב שהדבר האחרון שאנחנו צריכים, כמעמד ביניים, הוא עוד ממשלה סוציאליסטית שתלאים ותפגע בתחרות החופשית. אם כבר, אנחנו צריכים מפלגה קפיליסטית אמיתית שתנפץ את האוליגפוליה שיש לנו בישראל, ושתשחרר את השוק על ידי פתיחתו לייבוא מאסיבי והפחתת מכסים ומיסים שיאפשרו לכולנו לחיות קצת יותר עם הכסף שיש לנו. כי בסופו של דבר, הבעיה בישראל היא לא יוקר המחיה היסודי, אלא יוקר המחיה הנגרם כתוצאה מעודף מיסים. מיסים אשר הולכים לסבסוד מגזרים לא יצרנים, ולפעמים למימון מגזרים שהם פשוט לא יעילים. מבחינת ההיסטוריה האחרונה של ממשלות ישראל (לפחות מאז 2000), היחידים שעשו את המהלכים הללו היו אנשים שבאו מהליכוד, כי התפיסה הליכודניקית המסורתית היא-היא המאפשרת את ביצוע המהלכים הכלכליים האלה. בזמן שקדימה הקפיאה את הבנייה במרכז כדי לעודד הגירה לפריפריה ובפועל הובילה למחסור אמיתי בדירות שעדיין לא סגרנו, הליכוד אישר וקידם תוכניות תשתיות לאומיות שאמורות לקרב את הפריפריה למרכז עד 2018. אבל כל זה היה נכון, עד אשר ההון-שלטון חנק את האינטרסים הלאומיים. הקשר עתה הוא כל כך סבוך והדוק, שמי שלא עושה כמצוות תורמיו, פשוט לא ימשיך לעשות – לא בעשייה ציבורית וכנראה גם לא בעשייה פרטית. והדבר נכון לא רק מדינית, אלא גם כלכלית.

אני חושב שזה יהיה המצב, לפחות עד אשר יקום לובי שייתן גב למי שפועל נגד הגדולים. כי אם על כל בעל הון שמבקש הקלות מחבר הכנסת שיש לו בכיס, היו עומדים 15,000 מתפקדים זועמים שהיו מבהירים לו שהתספורת של הטייקון תעלה בראשו של הח"כ, פחות בעלי הון היו יוצרים קשר עם ח"כים. או לפחות, פחות ח"כים היו עובדים בשביל בעלי הון. עובדתית זה כיום עובד למנהיגות יהודית, אשר דואגת להעמיד 12,000 איש כנגד כל חבר כנסת שהוא לא ימני-מדיני מספיק לטעמה.

אז אני יוצא לרחובות ומתאמץ לפקוד כי אני חושב שהסוגיה המדינית צריכה לרדת לתחתית סדר העדיפויות של כולנו לכמה חודשים, לפחות עד שניסגר על תקציב 2013 ולפחות עד אשר נראה יישום פרקטי ואמיתי של המלצות הוועדה להקטנת הריכוזיות במשק. והדרך היחידה שאני מכיר כדי לגרום לזה שחברי הכנסת ימשיכו לשים את האג'נדה הכלכלית על פני האג'נדה המדינית-בטחונית בראש סדרי העדיפויות, היא חרב הפריימריז. כי זו הדרך היחידה להבטיח שמי שיזכה לקול שלי בקלפיות של הליכוד, יהיה מי שיקדם את האינטרסים של אנשים כמוני. זו הדרך היחידה לעודד עוד חקיקה צרכנית טובה דוגמת זו של ח"כ אקוניס או מדיניות ממשלתית קשיחה ותחרותית כמו זו של השר כחלון, כאשר על-הדרך, זה יגובה בהפחתת ההשפעה של גורמים קיצוניים שמנסים לחטוף את המפלגה הליברלית ולהפוך אותה לסניף זוטא של כהנא.

אז אני, ספציפית, לא יוצא להפגין כי אני נגד הממשלה הכוחנית שיש לה את כל הכוח שהיא צריכה והיא בוחרת לא להשתמש בו. אני יוצא להפגין ולפקוד, כי בצורה פאראדוכסלית, אני חושב שהממשלה הזו חלשה עד כדי שיתוק בגלל שיטת הבחירות המקולקלת שלנו, שגורמת לזה שאפילו 94 חברי כנסת לא יכולים להוביל מהלך היסטורי, כי משמעו של המהלך הוא התאבדות פוליטית של כל השותפים לו (וזאת אפילו שהם הרוב הפרלמנטרי והרוב בציבור!). אני יוצא להפגין ולפקוד כי אין לי דרך אחרת לשפר את המצב שלי פה. ואני חושב שגם לכם אין.

עריכה: תוקנו שגיאות כתיב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s