תגובה להכרזה על איחוד הרשימות לכנסת של הליכוד ושל ישראל ביתנו

אם יש לי נקודת חולשה עיקרית שבגללה אני כנראה לא אהיה פוליטיקאי מוצלח זה שאני לא יודע לתת soundbites קצרים שמסכמים את העמדה בנוגע לנושאים מורכבים. אני תמיד מעדיף לתת ניתוחי עומק ולעשות אנליזות כדי להסיק מסקנות, במקום לצעוק ססמאות. לכן התגובה שלי לפצצה הפוליטית האחרונה (איחוד רשימת הליכוד עם ישראל ביתנו לריצה המשותפת בכנסת) תהיה מעט מורכבת ולא פשטנית.

כמו כן, אני רוצה לעמוד אתכם על שלוש נקודות חשובות לפני שניכנס לגופו של פוסט. ההקדמה הזו היא חשובה מכיוון שכדאי לכם לדעת באיזו שיטה פרלמנטרים אתם חיים, לפני שמתחילים לנתח לעומק את מהלך איחוד הרשימות.

ראשית, חשוב להזכיר ולדעת, כי הריצה על רשימה משותפת של שתי המפלגות טרם אושרה במוסדות המפלגה של הליכוד. יש אמנם טעם נוראי לפגם בעובדה שראש הממשלה מודיע על המהלך הזה בתור done-deal ולא מעביר אותו דרך הועידה לפני שהוא חותם עליו עם ראש המפלגה השנייה, ואת הביקורת על כך תשמעו בכל מקום בעתיד הנראה לעין, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שועידת הליכוד יכולה עדיין – תיאורטית – להכשיל את המהלך. אז אני מחכה להחלטה הסופית בעניין הזה, כי אולי עוד נופתע לטובה.
הפרימריז בליכוד יערכו כסדרם, ועדיין צריך להכניס למקומות המאויישים על ידי הליכוד אנשים טובים וראויים, הנאמנים להוד ולהדר של ז'בוטינסקי ולנימוסין ולאורחות ההתנהגות הראויות וכיבוד החוק של בגין. יש להדגיש שאפילו אם הועידה תאשר את המהלך, עדיין לא מדובר במפלגה אחת, אלא ברשימה אחת.

שנית, המהלך הזה הוא ההמשך הטבעי של התרבות הפוליטית הישראלית של "ממשלות אחדות" ו"הסכמי עודפים." עכשיו, ממשלות אחדות אני יודע שאתם מכירים – אבל הסכמי עודפים, לא כולם מכירים. אז אסביר.

תחת שיטת הבחירות הפרלמנטרית הישראלית, מספר המנדטים של בית הנבחרים מתחלק במספר הקולות הכשרים שטרחו והצביעו באופן שווה, כך שעבור כל מנדט צריך לקבל 1/120 מסך הקולות הכשרים (לאחר מעבר אחוז החסימה).
הבעייתיות עם השיטה הזו היא שנוצרים לפעמים שברי מנדטים. נניח, לצורך הדוגמה, ש-30,000 איש מהווים מנדט. לפעמים מצביעים 35,000 אנשים למפלגה, ואז יש עודף של 5,000 קולות. במצב השגרתי והרגיל, הקולות הללו הם קולות אבודים ולא נחשבים בספירה (מה שנקרא – מעגלים את מספר הקולות הכשרים הדרושים למנדט ומתעלמים מעודפים). אולם מאחר ובכנסת רצים הרבה מאד אנשים על הרבה מאד מפלגות, שברי המנדטים הללו לעיתים גדולים למדי. לרוב, שברי המנדטים מתאספים לכדי סכומים אשר היו מספיקים, בתיאוריה, למנדטים שלמים, אם הם רק היו משוייכים ביחד למפלגה אחת.
כדי להתמודד עם התופעה הזו, המציאה ישראל פטנט המכונה "הסכם עודפים." הסכם זה כולל את הריצה המשותפת של מפלגה א' ומפלגה ב' בבחירות תחת שני פתקים עצמאיים, אך עם איחוד וחלוקה בכל הנוגע לעודפי המנדטים שלהם. על פי רוב, בהסכמים מסוג זה מוסכם בין המפלגות, שאם שברי המנדטים של אחת מספיקים כדי להשלים מנדט לשנייה – אז הקולות העודפים של מפלגה א' עוברים למפלגה ב'.
המשמעות הינה, שאם הליכוד וישראל ביתנו היו רצים על טיקט משותף במסגרת הסכם עודפים – כל שברי המנדטים של הליכוד הדרושים להכנסת ח"כ נוסף של ליברמן עוברים אליו, או ההיפך. זה גם מה שהיה במערכת הבחירות הקודמת.
היה זה אך עניין של זמן עד ששתי מפלגות שונות יתאחדו בשיטה של כל-אחד-אחד ברשימה משותפת.

שלישית, אני רוצה להעלות נקודה למחשבה. מה שקורה באיחוד רשימות הזה, מה שהתרחש היום במדינת ישראל – זוהי פוליטיקה גושית במיטבה. לגישתם של רבים – ככה אמורה להיראות פוליטיקה. בדיוק כפי שבארה"ב מיט רומני מייצג את הפסיכוטים של מפלגת התה ואת האנשים הנחמדים שנותנים לך הלוואה בבנק ומקימים עסק שאתה מועסק בו, ובדיוק כפי שאובמה מייצג את השכנים של העסק הקודם ואת הפסיכוטים הכמעט-קומוניסטים של המפלגה שלו – כך גם יש היגיון אלקטורלי רב בשילוב המחנות לידי קבוצות רחבות של ימין ושמאל, עם קצוות שונים של מתירנות ושל אידיאולוגיה, תחת שרביט הנהגתי אחד.
למעשה, אני סבור כי אם מחר שלי יחימוביץ מודיעה כי היא מצליחה לאחד תחתיה רשימה של מפלגות השמאל, המהלך הזה יבטיח את מערכת הבחירות האידיאולוגית (לכאורה) האמיתית הראשונה מזה עשרות שנים במדינת ישראל.

דה פאקטו, זהו הרי היעד אליו כיוונו את עצמנו כאשר רצינו לשנות את שיטת הממשל: קרבות בין אידיאולוגיה, מאבקים בין תפיסות עולם – ולא פוליטיקה סחטנית וקטנה. האם מישהו מכם באמת ובתמים חשב ששינוי שיטת הממשל לא היה יוצר את הסיטואציה הזו? הרי זה אך ברור כי המפלגות הקטנות היו מתאחדות עם עצמן כדי ליצור מפלגה בינונית אם היינו מעלים את אחוז החסימה. מה לנו כי נלין על האיחוד הזה בלי שנצטרך לשנות ולו אות אחת מספר החוקים?
התשובה טמונה, כנראה, בטיימינג של ההחלטה (דקה לפני בחירות) ובתחושה שהאיחוד הוא לא אידיאולוגי אמיתי, אלא אלקטורלי גרידא. המרחק האידיאולוגי בין ערכיה הליברליים והמסורת הז'בוטינסקית של הליכוד לבין המדיניות של ישראל ביתנו הוא מרחק גדול – גדול מדי מכדי להתגבר עליו באיחוד פנים גושי.

אחר דברים אלו – יש כמה וכמה סיבות אפשריות לאיחוד הרשימות בין ליברמן לבין ביבי. אנחנו כנראה בחיים לא נדע את הסיבה האמיתית. אבל אנחנו לחלוטין יכולים לשער.
אני משער, באופן אישי, שהעסקה הזו נרקמה מתוך הנחה שהיא פועלת לטובתו של אביגדור ליברמן על ידי כך שהיא מאפשרת לו לבצר את מעמדו כפוליטיקאי בכיר וכגורם שבלעדיו-אין-ממשלה, ומתוך הנחה שהיא פועלת לטובתו של בנימין לנתניהו על ידי כך שהיא מנתצת ומרסקת את רשימת הליכוד שהייתה מתקבלת בפריימריז של המפלגה (ושהייתה מכהנת בכנסת) אלמלא הוא היה הולך למהלך הזה.

אם בבחירות הקודמות פייגלין לא נכנס לכנסת בשל טריק הנוגע לאופן סידור הרשימה, הרי שהפעם זה לא היה עובד, ולו רק מכיוון שהבחור מהשטחים פקד אנשים כמו מטורף בזמן שרובכם ישבתם על התחת וקיטרתם על המצב בלי לעשות שום דבר כדי לשנות אותו. כמות האנשים התומכים בו הייתה אמור להבטיח לו מקום בעשירייה השנייה, מה שהיה הופך את ההתנהלות הפנים-מפלגתית של הליכוד לקשה עוד יותר ממה שהיא כבר. משמע, מה שהכי חשוב לחזור ולהדגיש בשלב זה הוא העובדה כי מדובר אמנם על ריצה משותפת, אך לא על איחוד אידיאולוגי.

המהלך של ליברמן ונתניהו הוא מהלך שנועד להגדיל את הכוח האלקטורלי שלהם – ולא שנועד להקים פה ממשלה אנטי-דמוקרטית ברשות התליין ובסגנות המוציא להורג. אז אני מבקש, בכל לשון של בקשה, להרגיע את הרטוריקה.
יחד עם זאת, אל תטעו – אני חושב שההחלטה הזו היא מחורבנת ואני חושב שהיא מהווה טעות. לעסקה הזו יש מחיר, והוא יהיה מחיר כבד עבור שני האישים ושתי המפלגות.

אני סבור כי עיקר המחיר שישלם הליכוד הוא מחיר תדמיתי. התדמית של ליברמן, בצדק או שלא בצדק, היא של אדםלא נחמד. הוא נתפס על ידי מרבית הישראלים בתור קיצוני, מסוכן, אנטי-דמוקרט ובתור עריץ בפוטנציה. אני, באופן אישי, פשוט חושב שהוא פוליטיקאי מצוין, אבל מדינאי לא משהו. ההישגים הגדולים ביותר באמתחתו אינם הישגים משמעותיים בקנה מידה ישראלי, ותקופת כהונתו כשר חוץ הייתה בעייתית, בלשון עדינה. אבל במובנים רבים התפיסה הזו היא שגויה ולא מדויקת. למעשה, מי שעיין וקרא את המצע של ישראל ביתנו, ולא "קרא אותו" אלא קרא אותו באמת, מגלהשהוא די דומה מן הבחינה החברתית למצע של מפלגות שמאל דוגמת מרצ (במרבית הנושאים. ליברמן לא חסיד גדול של הומואים), עם הבדל מובהק בנושא הבטחוני.[*] 

המחיר העיקרי שישלם ליברמן הוא כנראה במחיר האמינות שלו. עד כה, ליברמן נתפס בתור מי שהוביל קו שונה, אחר, "חילוני" יותר מן הקו של נתניהו – וזאת אגב שמירה על אג'נדה ימנית-מדינית מובהקת, אולם עם קריצה מינורית לשמאל הכלכלי. במילים הפשוטות ביותר שאפשר לחשוב עליהם: אביגדור ליברמן הוא הרבה דברים, אבל הוא ממש לא ליברל. האיחוד הזה עם נתניהו לא ייעשה לחיבור הזה טוב. אנשי הליכוד, ברובם (להוציא כנראה חיים כ"ץ), הם אנשי ימין כלכלי. המיעוט הערכי שבהם הוא גם מיעוט ליברלי אמיתי, המחזיק תפיסות שוק חופשי ולא תפיסות ניאו-קפיטליסטיות קיצוניות. החבירה בין המפלגות על רקע בטחוני, כאשר יש ביניהם הבדלים תהומיים בתפיסה הכלכלית והחברתית, וכאשר אין ספק כי ליברמן נכנס על תקן השותף הזוטר, פוגעת באמינות שלו ומציירת אותו בצבעים לא מחמיאים.

כנראה שהיועצים המדיניים השונים עשו את השיקולים השונים, הניחו את המחירים השונים, והגיעו למסקנה שהמהלך הזה טוב לכולם. זוהי כמובן זכותם. לדעתי, הם טעו.

אז מה עושים מכאן, אתם שואלים?

ובכן – זו שאלה טובה. בעיקרון, אני יודע למפות את האפשרויות העומדות בפנינו היום, ה-26/10/2012, יום אחרי האיחוד (ובתקווה חמישה שבועות לפני הפילוג) של הרשימות. ואני חושב שהאפשרויות הן שלושה:

האפשרות הראשונה והנוחה ביותר היא כמובן לוותר. להפסיק לפקוד. להפסיק להילחם בשחיתות הפושה במפלגות ולהפקיר את הרשימות לידי קבלני הקולות ולהגיד "ניסינו ואי אפשר להשפיע מבפנים." כמו מה שרצינו לעשות כאשר שאול מופז חבר לביבי וביטל את הבחירות הקודמות, ואז מופז יצא מהממשלה בגלל חוק טל. אבל זה יהיה טעות וזו תהיה כניעה, ולא הכרה בכך שהמאבק נכשל.[**]

האפשרות השנייה היא פשוט לא להגיב. לא להרים קול זעקה, לא לבוא לועידת הליכוד ולצעוק על כל מי שרק יהיה מוכן לשמוע ועל כל מי שרק יהיה מוכן להקשיב שזה חילול ערכי המפלגה ושזה פגיעה בה. לתת לתחושת הגועל לנצח. כמו שקורה לרוב הציבור בארץ.

האפשרות השלישית והקשה ביותר היא להתגבר על רפלקס ההקאה ולהמשיך בפעילות המפלגתית. להבין, שעל אף העובדה שהדיל הזה מסריח עד השמיים, ושהוא נועד אך ורק לשרת שני אדונים, שהליכוד הוא תנועה חזקה יותר ממנהיגה ושחבריה – לטווח הארוך, לא אלו שבאים ומוותרים כאשר קצת קשה – מוכנים להילחם בזירת הפריימריז בכל כוחם, בכל יכולתם, בכל מרצם ולהקדיש את כל מעט הזמן הפנוי שיש להם כדי לשכנע אנשים שעדיין צריך לשמור על הגחלת. שצריך להמשיך להתפקד – לא, שדווקא עכשיו צריך להתפקד, כדי שהזבל הזה לא יעבור את הוועידה בפעם הבאה שהוא יעלה אליה. יודגש – אמרתי להתפקד, ולא אמרתי להצביע. אפרט נימוקיי להלן.

האפשרות הזו היא הבחירה האחראית היחידה, וזאת משום שזו האפשרות היחידה שמנתקת את הקשר הלכאורה בל-יינתק בין שני שלבי הדמוקרטיה הישירה בישראל. היא הדרך היחידה להפריד בין הפעילות הפנים מפלגתית לבין ההצבעה בקלפי. בעבר נמנעתי מלומר זאת בגלוי, אך היום אני מרגיש בנוח יותר להגיד זאת לנוכח האפשרות הריאלית שהקול שלי ייחטף למענם ולטובתם של אנשים שאני לא מזדהה עם דרכם: ההתפקדות למפלגה כלשהי לא מחייבת את הבוחרים בה להצביע לה בקלפי אם הרשימה המתקבלת בפריימריז לא משקפת את הערכים הראויים בעיניהם – אך היא כן מחייבת את המתפקדים למפלגה לוודא כי האנשים שייבחרו בפריימריז יהיו האנשים הראוים ביותר שהיא יכולה להציע. כחבר ליכוד – אינני מחויב להצביע לליכוד אם משמעות ההצבעה שלי היא שאני אקבל את ליברמן כראש הממשלה. אבל אני כן מחויב לעשות ככל שביכולתי כדי למנוע את החטיפה הזו.

עד לסיום הפריימריז בליכוד, וכנראה שגם לאחריהם – אני אשאר חבר במפלגת הליכוד. אידיאולוגית, זהו הבית שלי. אני ליברל, ימני, חילוני (על גבול האפיקורס), ואני בא מבית קפיטליסטי שהתחנך על דרכי ז'בוטינסקי. ובפריימריז בליכוד אצביע לאנשים המשקפים את הערכים האלה. אתמוך – דווקא עכשיו – במחנה הקטן והאמיץ שעומד בפרץ לנוכח גל הלאומנות והפופוליזם שיוצא מהמחוזות ומה-back benches. אבל אני גם מצביע מתוחכם, בעל ידע והבנה ברזי המערכת, ויותר מכל – אני בעל יושרה פנימית. אין בין היותי חבר ליכוד לבין היותי מצביע ליכוד כל קשר, ואם אחשוב, ביום הפקודה, כי הרשימה של הליכוד אינה מייצגת את הערכים של הליכוד – לא אבחר בליכוד. אבל אעשה זאת לאחר שהתאמצתי ולאחר שייגעתי וכשלתי. לא מפני שאידיוט בטלויזיה אמר שאידיוט אחר נכנס עם אידיוט שלישי לריצה על טיקט משותף.

——

 [*]זה המקום לציין, כי בנושא הבטחוני, מצע הליכוד היה תמיד יותר קיצוני מהמצע של ליברמן – הליכוד המקורי והאידיאולוגי הוא הרי "שתי גדות לירדן – זו שלנו, וזו גם כן," ואילו ליברמן הוא יותר "שתי גדות לירדן – ורק אחת מהן שלנו, אבל היא תהיה כולה שלנו, בכפוף לחילופי שטחים ואוכלוסיות." אז רדו בבקשה לשנייה מהסוס הגבוה של הפוליטיקאי הפאשיסט. מלבד סטיגמה, אין מאחורי טענה זו ולא כלום. ויש מספיק פגמים וכשלים בעובדות של העסקה הזו כשלעצמה ובעצמה מבלי שיהיה צורך לגשת ולשפוט אותה לרעה על בסיסי התדמית הציבורית של חבריה.

[**] או, כפי שכתבתי בפייסבוק ב-22/7/2012:

" אם מחר בבוקר קדימה תתפלג, וחלק מחבריה יגיעו לליכוד, אני אלחם בדחף העז שלי להחזיר את כרטיס החבר שלי למפלגה ולהגיד לעומד בראשה "פאק איט, ניצחת."
אם מחרתיים בבוקר קדימה תתפלג, וחלק מחבריה יגיעו לליכוד, וראש המפלגה ישריין להם מקום כפרס על נאמנות לכסא ויפגע אגב כך במנדט הדמוקרטי שהם קיבלו מבוחריהם, אני עדיין אלחם בדחף העז שלי להחזיר את כרטיס החבר שלי למפלגה ולהגיד לעומד בראשה "פאק איט, ניצחת."
ואפילו

 אם בעוד שלושה ימים, קדימה תתפלג, וחלק מחבריה יגיעו לליכוד, וראש המפלגה ישריין להם מקום כפרס על נאמנות לכסא ויפגע אגב כך במנדט הדמוקרטי שהם קיבלו מבוחריהם, ואז ייתן את המקום השני ברשימה לשר הבטחון ולרשימה הלא קיימת שלו – אני עדיין אלחם בדחף העז שלי להחזיר את כרטיס החבר שלי למפלגה ולהגיד לעומד בראשה "פאק איט, ניצחת."

ואני לא אלחם בדחף הזה בגלל שאני ליכודניק ששבוי בקונספציה של מדורת השבט. שלא מסוגל להצביע למפלגה אחרת. אני אלחם בדחף לצאת מן המפלגות כי אני יודע שזה מה שמנסים להשיג עם כל הטריקים והשטיקים האלה. כי הם יודעים – כמו שאני יודע – שבשנייה שהם יבריחו אותי, ואת שכמוני, החוצה מן המפלגות, הכסא שלהם יהיה טיפה יציב יותר.

פוליטיקאים לא מפחדים מהפגנות. הם גם לא מפחדים מבחירות. הם מפחדים רק מדבר אחד: קבוצת מצביעים אינטליגנטית, מאורגנת, שמצביעה כאיש אחד לכל מי שהוא לא הם. הם מפחדים מפריימריז עם רשימות חיסול אפקטיביות.

אם אתם נמנים על קהל מצביעי הליכוד שנשבר לו הזין ממה שהנהגה הנוכחית עושה, ומכל התרגילים הפוליטיים שגורמים לז'בוטינסקי להסתכל עלינו בעיניים מבוישות בכל ישיבה במצודת זאב, גם אתם הליכודניקים החדשים. ההבדל היחידי בינינו הוא שאני כבר התפקדתי"

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “תגובה להכרזה על איחוד הרשימות לכנסת של הליכוד ושל ישראל ביתנו

  1. הבעיה העיקרית שלי (בתור אחד שלא בוחר בד"כ ולא מתכוון להצביע גם בסיבוב הזה) היא שככל הנראה שתי מפלגות כלכך שונות פשוט יגיעו יחד לקואליציה (אם) ואז יתפצלו באופן שנראה שהוא המהלך הבולט ביותר בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s