הצהרת חוק יסוד: מדינת ישראל הלאום של העם היהודי

היום החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, ברוב מוחלט וכמעט פה-אחד, להעביר תחת ידיה להמשך הליכי חקיקה, את אחד מדברי החקיקה המיותרים ביותר בהיסטוריה הישראלית. אני מדבר על הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (נוסח ההצעה באתר משרד המשפטים).

באופן כללי וכפי שניתן להתרשם ממה שאני כותב בבלוג שלי (גם אם בתדירות הראויה לכל גנאי) – אני סבור שחקיקה, בניגוד לשוקולד, היא משהו שצריך כמה שפחות ממנו. חוקים, באופן כללי, הם דבר רע. הם רעים במיוחד כאשר הם נועדו להגביל את חירויות האזרח, כאשר הם נועדו לחייב את האזרח לבצע פעולה מסוימת, והם הכי רעים כאשר הם יוצרים הפליה בין אזרחים מסוגים שונים, ולכן עדיף להימנע מחוקים מהסוג הזה כמה שיותר.
נכון, יש כמה חוקים טובים (למשל, אני מאד אוהב את חוק חופש המידע), ויש כמה חוקים רעים שהנזק מהגבלת החירות שטמון בהם קטן מן התועלת שהם מביאים לחברה (מרבית חוקי התנועה, למשל) – אבל זה לא אומר שאם כבר הצלחת לחוקק דבר אחד טוב, אתה צריך לעשות את אותו דבר שוב ושוב, כאילו הכנסת הייתה תוכנית ריאלטי בעונה ה-19 שלה.  זוהי הסיבה העיקרית מדוע על אף העובדה שאין שום הסדר פרטני בהצעת החוק שאני מתנגד לו לגופו, אני מתנגד לחוק כמו שהוא הוצע ואני חושב שצריך להפיל אותו כבר בקריאה הראשונה במליאה ולקבור אותו קבורת חמור.

עיון בהסדרים החוקיים הקבועים בנוסח זה יגלה בדיוק עד כמה החידוש היחידי שיש בחוק הזה הוא דלקרטיבי בלבד, ועד כמה אין פה חידוש אמיתי במשפט הישראלי:

נתחיל בסעיפים 1, 2, ו-3(ב) אשר כוללים פראפרזה על פסקאות מתוך מגילת העצמאות. יש אשר יטענו – ובצדק – כי הדבר סוף כל סוף נותן תוקף להוראות המגילה כחלק מן החוקה הישראלית. אני מנגד אשיב להם שזה לא נכון מאחר וההסדרים שאובים מן המגילה, והחוק מפנה לעקרונות הקבועים בהכרזה על הקמת המדינה – אך החוק אינו מעניק כל תוקף למגילה גופה. בנסיבות אלו, עלינו לבחון אם כן מהם הערכים שמבקש דבר החקיקה הזה לעגן. ככל שמדובר בערכים המגינים על זכויות האדם של תושבי ישראל, כתושביה של מדינת הלאום של העם היהודי – כלל לא ברור איזו תועלת יש בהפניה זו אל עקרונות המגילה, כאשר הפניה זהה לחלוטין בנוסחה כבר קיימת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בסיפא של סעיף 1. ככל שהכוונה היא לעגן על אופיה וטיבה של המדינה כמדינת לאום – הרי שלא ברור לי אם יש בכך כל חידוש על האמור בסעיף 1א לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ככל שהמחוקק התכוון לכוונה אחרת – היא נשגבת מבינתי.

נעבור הלאה אל סעיף 3(א) לחוק. כנראה ולכאורה יש לנו חידוש, במובן זה שהוא מעגן את שיטת המשטר כ"דמוקרטיה". אך כפי שראינו לעיל – עיגון זה כבר קיים בסעיף 1א לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ממילא, קיים בליבי ספק גדול אם בהסדרה זו כל צורך – או תועלת. אופיה הדמוקרטיה של המדינה קבוע ממילא באינספור הוראות חוק, שמעמדן הוא של חוק יסוד, שנועדו להסדיר את הליכי הבחירות לפרלמנט; את הליכי בחירת ראש הממשלה; את הליכי פעולת השלטון הישראלי, ועוד אינספור דוגמאות להסדרים משעממים אך קריטיים וחיוניים לתפקוד תקין של דמוקרטיה. האמירה "מדינת ישראל תהא בעלת משטר דמוקרטי" היא אמירה מיותרת במקרה הטוב. ממילא, גם אם לא היינו דמוקרטיה – הרי שאמירה מעין זו היא גם חקיקה עצלנית וחסרת כל ייחוד או פואנטה. ברמה הטכנית של "שלטון העם", גם סוריה היא דמוקרטיה שמקיימת בחירות. הגדרה של מדינה כדמוקרטיה, ללא קביעת מנגנוני פיקוח על המשטר הדמוקרטי, שקולה להעברת דבר חקיקה שכל לשונו הוא "מדינת ישראל היא מדינה יפה." הצהרה חסרת יכולת ביצוע.

הלאה אל סעיף 4. חוק זה קובע הסדרים שהחשיבות שלהם היא זניחה, במקרה הטוב, ואינני משוכנע אם מקומם בכלל ראוי להימצא בחוק יסוד, לא כל שכן כאשר הדברים הללו כבר נקבעו בשנת 1949 בדבר חקיקה פרטני, אשר תוקן לאחרונה בשנת 2004 עם הוספת הנוסח הספציפי של התקווה שמוכר בתור המנון המדינה (אין לי קישור חינם לנוסח החוק, אז הנה קישור לעמוד של נשיא המדינה).

בדומה, גם סעיף 5 הוא הסדר שכבר קבוע בחקיקה פרטנית – אחד מדברי החקיקה החשובים ביותר במדינת ישראל – הוא חוק השבות, וגם כאן – ההסדר הפרטני הרבה יותר טוב מההסדר הגורף והכללי שנקבע בדבר החקיקה המיותר הזה.

סוג אחר של קשיים שקיימים בחוק אפשר למצוא בסעיפים 6 ו-7. דברי חקיקה אלו הם דברי חקיקה הצהרתיים, חדשים לכאורה, שמעגנים את אחת המטרות החשובות של מדינת ישראל – והיא לשמש כבית לכל יהודי העולם ולשמירת קשר על התפוצות.
אלא שבעבור שמירה על קשר עם תפוצות מדינת ישראל הקימה משרד ממשלתי שלם, שכיום עומד בראשותו השר נפתלי בנט; בעבור קליטת עולים הממשלה הקימה את משרד הקליטה והעלייה, שעומד בראשותו השרה סופה לנדבר, משרד אשר בשירותיו נעזרו הוריי בשנת 1995 עת אנחנו עשינו עלייה (לפחות 19 שנה לפני דבר החקיקה המכונן הזה) ועוד מיליונים לפנינו. ומה באשר להגנה על העם היהודי? אם אתה נאצי, אנחנו רודפים אחרייך מכוח חוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם; אם אתה סתם אנטישמי שתוקף יהודים בעולם, החוק הפלילי הישראלי כבר עלייך (סעיף 13(ב)(2) לחוק העונשין); אם אתה ארגון טרור אנטישמי שחוטף מטוסים, מדינת ישראל תטוס מעל למרחב האווירי של כמה מדינות שיהיה בהן צורך כדי לחלץ את בני הערובה שלה, אם אתה מאיים על שלומם של ישראלים ויהודים בחו"ל, היא תסגור איתך חשבון, גם במדינות אויב, ואם יהודים נתונים למצוקה, היא תפעל להבאתם ארצה או לשחרורם מן הכלא, ככל שעולה בידה לעשות כן.
כל זאת, עוד לפני שדנו בכל ההסדרים פרטניים באמצעות האמנה עם הסוכנות היהודית או אינספור דברי חקיקה ומנהל ספציפיים לענייני קידום עלייה (ראו, בעניין זה, כדוגמה, את חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית – קובץ WORD).

באשר לסעיפים 8 ו-9 – הרי שלכאורה דברים אלו כלולים כבר היום בהגנה שניתנת לאזרחי המדינה ולתושביה מכוח בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (גם אם יש כאלו הסבורים כי בחוק זה אין כל עיגון לזכויות בלתי מנויות), ועל כן – לא ברור לי מה נחיצות ההוראה.

שונה העניין ביחס לסעיף 10. הגם שלי, ספיצפית, לא ידוע על דבר חקיקה בנושא זה – ההיכרות שלי עם רשויות השלטון היא כזו על פיה גם אם החוק הוא חדש, הוא ממילא לא ישנה דבר. כל רשויות המדינה שאני באתי איתן במגע מתנהלות לפי לוח הזמנים של הגויים (גם אם הם אומרים אחרת ומקפידים לציין את התאריך העברי על כך מסמך פורמלי). מעולם לא קיבלתי דו"ח חניה לתשלום עד לתאריך י' בכסלו, ומעולם לא נקבע לי תור לרשויות המס או לשכות רישום המקרקעין לצורך הדוגמה, לתאריך י בחשוון.

חברים נוספים במשפחת הסעיפים שיש לגביהם חקיקה מפורשת וטובה יותר הם סעיפים 11 ו-12. בכדי להגן על השבת (או על יום המנוחה השבועי הדתי של דתות אחרות) קיים חוק שעות עבודה ומנוחה, וכדי לקבוע את מועדי ישראל וימי החופשה של כולנו – חוק חופשה שנתית. התוספת היחידה שניתן אולי למנות מדבר החקיקה הזו היא בכך שיום העצמאות מוכר כיום חגה הלאומי של המדינה – ולי, באופן אישי, לא ברור מה זה אומר. אולי זה הופך את זה ל-double holiday.

בבואנו לבחון את סעיף 13, עלינו לשים לב לכך שסעיף 13(ב) או ככל הנראה, אקט החקיקה העצלני והרשלני ביותר בכל הצעת החוק הזו. הסעיף הזה הוא למעשה העתק – מילה במילה – של הוראות חוק קיימת  (חוק יסודות המשפט). הסעיף הזה מעצבן אותי במיוחד כי התקשורת מציגה אותו כאילו מדובר על סופה של דמוקרטיה – בפועל, מדובר על דבר חוק שקיים מעל ל-34 שנה, ובתי המשפט ייחסו לו את הכבוד הראוי כל אימת שהם נדרשו לו. השפעתו על חייו של האזרח הממוצע היא זניחה, וקשה לי לראות כיצד העלתו בדרגה של חוק זה לדרגת חוק יסוד ישנה במשהו מההסדרים הנוכחיים. מלבד כותרות זולות – לא יצא מהחוק הזה כלום, וכל עיתונאי שמכנה עצמו פרשן משפטי ופרסם את ההוראה הזו מבלי לציין שהיא כבר קיימת צריך לחזור על לימודי החובה של מבוא למשפט עברי, בשנה א' ללימודי המשפטים.

סעיף אחר לכאורה נראה כמעניין הוא סעיף 14, הקובע את מחויבותה של מדינת ישראל להגן על המקומות הקדושים. אך גם כאן – זהו סעיף שיש בו כלום ושום דבר. השמירה על ירושלים היא מחויבות שישראל נטלה על עצמה ממילא בהסכמים בינלאומיים, ובמיוחד בהסכם עם ירדן. חובתה להגן על אתרי תרבות ומורשת היא חובה שניתן לקרוא אותה, בנסיבות מסוימות, אף מהמשפט הבינלאומי המנהגי. אנחנו אפילו חתומים על אמנה מיוחדת שמחייבת אותנו לשמור על אתרים שיש להם חשיבות תרבותית בעתות מלחמה (אינני יודע אם אשררנו אותה). ממילא, קשה לטעון שחובה זו אינה נגזרת חובתה של מדינת ישראל לכבד כל אדם, ללא קשר לאמונה דתית, ולאפשר את חופש הפולחן (ראו סעיפים 8, 9 להצהרת חוק מיותרת זו).

ובאשר לעוללים? סעיף 15 הוא ניסוח דומה של פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם, ואילו סעיף 16 הוא שריון חקיקתי – שריון עבור חוק שלא אומר כלום.

אינני מבין מדוע נדרש המחוקק שוב, ושוב, ושוב, ושוב להסדרה של סוגיות שכבר הוסדרו בעבר בצורה טובה. אינני מבין מדוע המחוקק עושה זאת מבלי שהוא מבטל את ההסדרים הקיימים בחקיקה הנוכחית. אינני מבין מדוע המחוקק נדרש שוב, ושוב, ושוב, ליוזמות חקיקה שאינן משנות את המצב הנורמטיבי הישראלי ולו במעט. החוק הזה חוזר, כמעט כלשונו, על חקיקה קיימת, בכמות עצומה של סעיפים.

כזו היא הצעת החוק הנוכחית – הצהרת חוק מיותרת, חקיקה לשם חקיקה ולא שם ביצוע שום פעולה אחרת. הצעה שאין בה כמעט הסדרים חדשים באופן מהותי. הצעה שאין בה בדבר. גם את המעט שיכול היה להיות בה – החידוש בדבר מעמדה של מגילת העצמאות – אין בה. הרי ממילא כל מה שיש בה הוא הפניה. ואם הדברים כבר קבועים במגילה, מדוע לא להעביר חוק יסוד שמקבע את מעמדה של המגילה בתור פסקת המבוא לחוקה הישראלית?

לקח לי 50 דקות לאתר את כל דברי החקיקה הפרטניים אליהם קישרתי ברשומה זו ולכתוב אותה מאפס. 50 דקות בלבד, ואפילו לא פתחתי מאגר משפטי אחד. לא נדרשתי לבצע דבר שלא הייתי מצפה מחבר כנסת לבצע במקומי. התופעה הזו מקוממת. סבורני כי השרים הנוכחים היו צריכים להתנגד לחוק הזה, ולו רק בשביל שיוזמיו שלנו יבינו שספר החוקים הוא לא אתר אינטרנט שכל אחד צריך לשים בו טוקבק.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הצהרת חוק יסוד: מדינת ישראל הלאום של העם היהודי

  1. יונתן היקר, לא התייחסת ל"נביאי ישראל", שזו המצאה מעניינת. כמו-כן, אתה קובע שהחוק מיותר, משמע אין לו יתרונות. אך האם לא שווה גם להתייחס לחסרונות הטמונות בו, בתזמון שבו מעוניינים לחוקק אותו ובניצול הציני שבו? 🙂

    1. דניאל,
      "חזונתם של נביאי ישראל" הוא מטבע ביטוי שמופיע במגילת העצמאות, בפסקת "המטרות" של מדינת ישראל (המתחילה במדינית "מדינת ישראל תהא פתוחה…."). מה שאומר שאם זו המצאה – זו המצאה בת למעלה מ-66 שנה.

      באשר ליתרת התגובה – אם לא הבהרתי עמדתי, צר לי, אך אבהיר כעת: כאשר לחוק אין שום חידוש, עצם חקיקתו היא פעולה מיותרת ובלתי רצויה. אני צריך לחפש נזק קונקרטי, די לי בעצם אקט החקיקה המיותר כדי להתנגד לו – וזאת במנותק וללא קשר לתוכן החוק או לתוצאות השליליות מכוחו. מדובר על פגם מהותי בעיניי שהוא מספיק כדי להביא לבטלות ללא קשר לניתוח התוצאות השליליות הפוטנציאליות.

      כהערת אגב: כמעט כל חקיקה היא חקיקה פוליטית, וכמעט בכל חוק יש ניצול ציני, במידה זו או אחרת, של אינטרסים. העובדה שחקיקה היא אופורטוניסטית כשלעצמה אינה מפתיעה אותי. היא כן נורא, נורא, נורא מעצבנת.

  2. יש לך לפחות טעות עובדתית/משפטית אחת בפוסט: חוק חופשה שנתית אינו קובע את מועדי ישראל. החוק קובע רשימה של מועדים, בהם ערבי חג של מועדי ישראל (אך לא החגים עצמם), שבהם עובד רשאי לקחת יום חופשה על חשבון החופשה השנתית שלו (סעיף שאין נוהגים לפיו, כי ממילא מקובל שעובדים יכולים לפצל את ימי החופשה השנתית שלהם ולקחת אותם בתיאום עם המעסיק מתי שבא להם).

    1. שירה – אני מקבל את התיקון. מבירור קצר שערכתי, ניתן לשאוב את תחולת מועדי ישראל מפקודת סדרי השלטון והמשפט, סעיף 18א. אני מודה לך על ההערה והתיקון המדויק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s