מספיק עם האוננות החקיקתית הזאת.

אפשר להגיד הרבה דברים על החוק החדש שיזמה ח"כ שולי מועלם ושאושר אתמול בועדת השרים לחקיקה.[1] אפשר להגיד שהוא משקף אי-הבנה מוחלטת בנוגע לאינטנרט ואיך הוא עובד (ואי הכרה של כלל 34 של האינטרנט[2]); שהוא מהווה מחזור כושל של שתי הצעות קודמות שכברס נכשלו (כולל בהודו, כפי שמסכם ג'ון אוליבר, [3], שם עלו עם מדריכים איך לעקוף את האיסור תוך שניות (וכדוגמה מייצגת, ראו קישור זה)[4]; שהוא פוגעני יתר על המידה או לא מרחיק לכת מספיק, וכד'. אפשר אפילו לספר בדיחות גסות מאד על החוק הזה ועל יוזמיו, ובפורומים פרטיים אף עשיתי זאת.

אבל מה שלא ראיתי שנאמר עד כה על החוק הזה הוא שזה חוק פחדני. אני מוכן להניח בצד את סעיפי ההסתה והאלימות (אם כי גם עליהם יש הרבה מה להגיד), ולהתמקד רק ברכיבים האוסרים על הפצת "דברי תועבה" כהגדרתם בחוק. אני חושב שמה שיוזמו החוק היו צריכים לעשות אם כוונתם הייתה כנה – ומה שהם לא עשו, כי כאמור, הם מפגינים התנהגות של פחדנים – היא להוציא את צריכת הפורנו כולה מחוץ לחוק. זוהי כמובן עמדה לגיטימית, אך נבצר מאיתנו לנהל את הדיון עליה בגלל שהחוק מסתתר מאחורי אמצעי הצריכה ולא עצם הצריכה.

ההבחנה בין הוצאת כל הפורנו כולו מחוק לחוק לבין הטלת רגולציה על דרכי הצריכה שלו היא הבחנה מהותית מכיוון שהדיונים הם אחרים לחלוטין. כאשר הדיון הוא דיון עקרוני, יש בו טיעונים כבדי משקל לשני הצדדים להיאחז בהם. אפשר להציג טיעון בעל עקביות מוסרית פנימית וחיצונית גבוהה כי כל פורנו באשר הוא פורנו כולל בתוכו יסודות של כפייה ושל ניצול לרעה או עושק, ההופך את המוצר לפסול מעיקרו ולא ראוי מיסודו; בהינתן שאינכם דוגלים בעמדה כה קיצונית אלא מוכנים להכיר בקיום של ז'אנרים של פורנו שבהם המשתתפים עושים זאת באופן חופשי, מרצון ועבור כסף טוב, אפשר להציג טענה כי בהיעדר יכולת מצידו של הצרכן של התכנים הללו להבחין בין התכנים החופשיים לבין הכפייה או העושק, עדיין יש לנקוט במדיניות שמרנית האוסרת על צריכת פורנו כולה ובכללותה כדי למנוע את ניצול חסרי הישע תחת כסות של לגיטימיות; אפשר אפילו להגיד שאנחנו אוסרים על פורנו מכיוון שזוהי תועבה מוסרית שאינה ראויה בעינינו וכי תפקידה של המדינה הוא לאכוף מוסר.
כל אלו טיעונים לגיטימיים שכנגדם עומדים טיעונים כבדי משקל לא פחותים, על פיהם הפקה, צריכה או ייצור של חומרים פורנוגרפיים היא ביסודה לגיטימית בדיוק כמו כל צורת יצירת תכנים אחרת, המציגה מעשי אלימות או זוועה אחרים כלפי בני אדם, וכי המגבלות היחידות שיש להטיל עליה היא לוודא כי המשתתפים בכך לא נפגעים מהשתתפותם. הטיעון המועדף עליי מבחינת עקביותו המוסרית הפנימית והחיצונית בהקשר הזה הוא כי אם הבעיה היא בניצול לרעה או בפגיעה נקודתית שמביאה לכפייה או עושק – אז תואיל המדינה ותמנע את הנזקים הללו בלבד ותיתן לתעשייה לפעול איפה שאין חשש לפגעים מסוג זה. התנהגויות פסולות אלו אינן יחודיות לתעשיית הפורנו והן אסורות בכל תעשיה אחרת כי הן פסולות כשלעצמן, ותעשיית הפורנו היא רק הרקע עליהן הן מבוצעות. ער אני לכך כי בתעשיות מסוימות התנהגויות אלו נפוצות יותר ולכן ההצדקה לנקוט בהן ביד קשה גבוהה יותר. אינני מתנגד לכך, ואכן יש הצדקה כי בתעשיות שונות יוחלו סטנדרטי פיקוח ואכיפה שונים. אבל אני מבקש לחזור ולחדד – כי זהו דיון עקרוני על האם הפורנו עצמו הוא לגיטימי ובאילו תנאים, ולא דיון טכני על האמצעי לצריכת הפורנו.

וההבחנה הזאת היא כאמור מהותית, מכיוון שמרגע שאתה מוכן להכיר בכך שהתוכן הפורנוגרפי הוא לגיטימי ומותר, ולא פסול באופן עקרוני, אזי מוטלת עלייך חובה להציג טעמים כבדי משקל למה יש להשית רגולצה על המדיום שבאמצעותו אתה צורך את התכנים הללו דווקא. גם כאן, יש להבחין בין תנאים לצריכה החלים באופן גורף (כמו הגבלת גיל, תחימה גיאוגרפית או הגבלה בזמן) לבין הגבלות הקשורות לעצם המדיום עצמו. אפשר, למשל, להצדיק הטלת מגבלות גורפות על צריכת חומרים פורנוגרפיים מתחת לגיל 18 בצורה קלה יותר מאשר להגיד שניתן לצרוך פורנו רק באמצעות מגזינים. אם המטרה היא למנוע את הנזק הטמון והקיים בדבר עצמו, אז יש להתייחס למהות ולא לאמצעי. אם מגבילים רק אמצעי צריכה זה או אחר אבל לא מתייחסים לשורש הבעיה כשלעצמה – ובכן, הרשו לי לברך אתכם על הצבת שער נעול באמצע שדה פרוץ.

ולפיכך אני חוזר לנקודתי העיקרית: לדעתי, הצעת החוק הזאת היא מעשה פחדנות. ברגע שהמחוקקים בחרו לנקוט בקו על פיו אדם מבוגר, בעל הבנה של משמעות והשלכות מעשיו, נדרש להצהיר באופן גלוי בפני זרים כי הוא מעוניין לאונן בצנעת ביתו אל מול חומר פורנוגרפי, המחוקקים מסתמכים על מנגנון הבושה הפסיכולוגי שלו כדי להסיט ולהניא אותו מכך. אבל המחוקקים לא אוסרים על שלטי חוצות המחפיצים נשים לצרכים מסחריים; הם לא מטילים מגבלות גורפות על הדרך בה ניתן להשיג חומרי תועבה אלא רק מקשים על השגת דברים שממילא כבר אינם חוקיים ללא קשר לאופן השגתם ואשר האיסור בעניינם לא נאכף; והם אפילו לא אומרים "אנחנו נגד פורנו כי פורנו זה רע מהותית". הם אומרים שהם עושים את זה למען הילדים ובטחונם. ועל כך אין להשיב אלא שאם ברצונכם באמת להגן על הילדים, אל תנסו למנוע מהם צריכה של פורנו אלא למדו אותם חינוך מיני,[5] ותנו למבוגרים לענג את עצמם בשקט.
אם הפורנוגרפיה היא שורש הרוע, אז צאו נגדה בכול הכוח. אם היא אינה רעה עד כדי שהיא פסולה מיסודה, הטילו עליה מגבלות הגיוניות שמפקחות על מה שכן פסול בה. אם התכלית היא להגן על הילדים, אז חנכו אותם בבתי הספר וטלו חלק באחריות על החינוך, וכן חדדו ושנו וחדדו להורים כי האחריות לנושא זה מוטלת בעיקר עליהם, והזכירו לילדים כי יש להם אחריות גם על עצמם. אבל אין כל סיבה בעולם למה להטיל עליי כאדם מבוגר, נורמטיבי, בעל משפחה ומעמד, עורך דין במקצועי ובעבודתי, את החובה להצהיר בפני נציג  מכירות מסכן שאני מאונן בשעות הפנאי הבודדות שלי, רק כי אתם חבורה של פחדנים.

~~~
[2] https://en.wikipedia.org/wiki/Rule_34_(Internet_meme) – הקישור הזה SFW; כל חיפוש אחר שתעשו ב-GOOGLE – ואני מתכוון מילולית לכל חיפוש אחר – לא יהיה.
 [5] https://www.youtube.com/watch?v=L0jQz6jqQS0
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s