הצעת החוק לשיוך התפקדות לבחירות הכלליות – על פרטיות וחשאיות

קשה להתחמק בקיץ האחרון מן העובדה שהליכודניקים החדשים הפכו להיות המלפפון המבוקש ביותר בעונת המלפפונים. הגם שלא מדובר על תופעה חדשה (הם קיימים מאז 2011), משום מה, בקיץ 2017 – כולם עסוקים בהם ובשאלה האם הם אנשי ליכוד, סוסים טרויאנים או שאר כינויים שדבקו בהם. אינני מתכוון לעסוק בהם לגוף העניין בפוסט הזה בשום צורה ודרך, אלא אני אומר דברים אלו רק כרקע להבנה מהיכן מגיעה הצעת החוק החדשה של ח"כ יואב קיש ("ליכוד"), לפיה מי שמשתתף בפריימריז של מפלגה מסויימת ייחשב אוטומטית כמי שהצביע לה.

ברמה העקרונית, מדובר על הצעת חוק שהנימוקים שלה הם שובי לב: מי שמתפקד למפלגה מן הסתם מזדהה עימה, ולכן אך הגיוני שאקט ההתפקדות יהיה כזה שמחייב אותו גם בקלפי. ככה נוודא שמי שמתפקד הוא נאמן למפלגה וההיפך, נעודד את מי שנאמן מפלגה להתפקד לה. אך כדוגמת הצעות שובות לב מסוג זה, כאשר מסתכלים לעומק הדברים, מתברר כי לא כל הנוצץ זהב, וכי בהצעה הזאת יש יותר נזק מאשר תועלת.

מאחר וההתנגדות שלי להצעה נובעת מן הפגיעה בפרטיות האינהרטית בה – ולא מכיוון שאני בעד התפקדות למפלגה אחת והצבעה למפלגה אחרת – ארשה לעצמי לחרוג ממנהגי ולא לבקר את נוסח ההצעה גופה אלא את העקרון שלה. ליתר דיוק, את אופן המימוש הטכנולוגי הסביר של ההצעה.

בעקרון, כדי שהצעה כזאת תהיה אפקטיבית, צריך לייצר שרשרת שמתחילה בפנקס הבוחרים המפלגתי בקצה אחד, עוברת דרך פנקס הבוחרים הכללי, ומסתיימת בצד השני בייחוס הקול שלך למפלגה שעבורה התפקדת. אי אפשר להימנע מאף אחד מן הצעדים הללו, שכן זהו הגרעין של ההצעה. ישנן כמה דרכים לממש זאת, אבל בגלל הדרישה שהדברים ימלאו את התנאי של גריעת מתפקד מפנקס הבוחרים הכללי – אין מנוס מיצירת מנגנון שמאפשר זיהוי והתאמה של האנשים הרשומים בפנקס הבוחרים הכללי עם אלו הרשומים פנקס הבוחרים המפלגתי.

לצורך הדוגמה, ניקח שני פרטים מזהים המופיעים במקומות הללו. השם (א) ומספר הזיהוי (א1), כפי שהם מופיעים במאגר המפלגה (A) ובפנקס הבוחרים הכללי (B). הדרך הפשוטה ביותר לוודא התאמה בין השניים – ולכן סביר להניח שזו הדרך שתיבחר – היא שהנתונים (א) ו-(א1) יועברו ל-(B) כדי לוודא שהם יסומנו כ"מחוקים". גם אם נעשה צעדי ביניים שיחזקו את האבטחה סביב ההעברה של הנתונים הללו (למשל, נעביר את שני המשתנים (א) ו-(א1) ב-(A) בפונקציית גיבוב ונעביר רק את את ה-Hash של הפרטים המזהים ל-(B)), הרי שיש צורך לוודא כי לאחר פענוח של גיבוב המשתנים,† הנתונים ב-(א) ו-(א1) ב-(A) יהיו תואמים ל-(א) ו-(א1) ב-(B), שכן כל מנגנון אחר עלול להוביל לגריעה לא נכונה ממאגר הבוחרים הכללי של אדם שאינו פקוד למפלגה. ההסבר הזה, אגב, נהיה מסובך אפילו יותר אם גורעים מ-(B) רק את הקולות של מי שבפועל הצביעו בפריימריז, כי זה מחייב את המפלגה להעביר לא רק את הרשימות של כל חבריהן – אלא גם של מי מחבריהן שממימשו את זכות ההצבעה לצורך גריעה מ-(B) ואלו שלא מימשו אותה, כדי להותיר אותם ב -(B). הפתרון הקריפטוגרפי לבעיה הזאת הוא לא טריוויאלי, אך בהינתן מחשבה יצירתית ניתן למצוא לה פתרונות סבירים. אני נכון להניח כי המעבר בין A ל-B יהיה מאובטח ולא יהווה בעיה באופן המגלה לציבור הרחב את זהותם של המתפקדים למפלגות, אם כי זוהי הנחה חזקה הטעונה הוכחה. ממילא, זהו לא החלק הבעייתי ביותר בהצעה בעיניי.

החלק השני של ההצעה מחייב כי במקביל לגריעה של הפרטים המופיעים ב-(A) מתוך (B), נדרש גם כי כל קול שנגרע מ-(B) צריך לעבור שיוך מפלגתי. את זאת ניתן לבצע על ידי העברת סך כל הקולות המופיעים ב-(A) ישירות להצבעה עבור המפלגה ממנה הם נלקחו, או לחלופין, על ידי העברת (א) ו-(א1) לסטטוס משנה של (B) שנכנה (Bx) [כאשר X מייצג את השיוך המפלגתי], באופן המייצר זיהוי לא רק בין ספר הבוחרים של המפלגה אלא לקולות שניתנו למפלגה זו על ידי המופיעים בספר זה.
כל זאת, אגב, עוד בטרם יצרנו המנגנון שמיועד לעשות DE-CONFLICTING כדי לוודא שאין התפקדויות (ולפיכך הצבעות) כפולות – דבר המהווה כבר היום עבירה פלילית.

אפשרות המימוש הראשונה היא בעייתית מן הסיבה הפשוטה כי הפעולה של לקחת את סך מתפקדי הליכוד (כדוגמה), לסכום אותם, לגרוע אותם מפנקס הבוחרים הכללי, ולהעביר את מספר הקולות שלהם (ללא פרט מזהה) לליכוד מתעלמת מן המציאות לפיה לא כל מי שפקוד למפלגה הוא פעיל במפלגה (יש אנשים שהתפקדו בגיל 18, שינו את דעתם הפוליטית ופשוט לא ביטלו את ההתפקדות – זה קורה, באמת), ויתרה מכך – לא כל מי שפקוד למפלגה עושה זאת מרצונו, ולעיתים- לפעמים הוא פקוד אפילו ללא ידיעתו.
תוצאת מימוש זו הינה עידוד התפקדות פיקטיבית למפלגות שלא עורכות פריימריז אך גובות דמי חבר (נניח, כחלון או לפיד) על מנת לפגוע אסטרטגית בקהל זה או אחר. הרי אם נסתפק אך ורק בהתפקדות כמבחן הרלוונטי לשיוך הקולות למפלגה בבחירות הכלליות, אזי נימצא במצב בו משתלם לפקוד אנשים למפלגה ללא ידיעתם, לשלם עבורם את דמי החבר, ולגנוב את זכותם להצבעה ביום הבחירות. במפלגות בהן מתפקדים אינם מצביעים, "התרמית" עלולה להימשך בדיוק מערכת בחירות אחת עד שיעלו עליה – ואז יהיה מדובר על מועד שהוא מאוחר מדי, כי הנזק כבר נעשה. האם מדובר על עבירה פלילית? בוודאי שכן. אך האם ניתן יהיה להוכיח את ביצוע העבירה ולמצות את הדין עם האשמים? מסופקני. הרי כל מי שמכיר את הפריימריז של המפלגות כבר כיום מכיר את התופעה של אנשים שמגיעים לקלפי בלחץ חיצוני פסול של גורמים אלו או אחרים שלא נעשה כנגדם דבר בדיוק בגלל הקושי לבסס תיק כזה. אז בהינתן מימוש מסוג זה – האם יהיו עסקנים וקבלני קולות שיעסקו בדיוק בכך? אין לי כל ספק.

אך אני נכון לשכלל את ההצעה של קיש כך שהיא תחול רק על מי שהצביע בפועל ונתן בכך אינדיקציה – ולו חלשה – לכך שההתפקדות שלו היא התפקדות אמת, כדי להתגבר על הקושי הזה. כאן מתחיל להתעורר לו הקושי המשמעותי באמת בהיבטי החשאיות והפרטיות.  במידה ואתה מייצר רשימה שאומרת שאתה הצבעת בפריימריז – הדרך להצלבה של איפה הצבעת עם סך הקולות שקיבל כל מועמד בכל קלפי היא קצרה. גם אם אי אפשר לזהות חד-חד-ערכית שאדם זה או אחר הצביע למועמד פלוני, הרי שאפשר לקבל אינדיקציה סבירה לכך שזה המצב, על בסיס פילוח הקולות והמזהים החד-ערכיים שכלולים ברשימה. על פי חלק מן החשדות, ישנם ועדי עובדים המנצלים לרעה את כוחם כדי להכריח את העובדים החברים בוועד להתפקד למפלגה זו או אחרת ולהצביע בהתאם להנחיות הנהלת הועד (ואם לא יעשו כן, הם יהיו חשופים לסנקציות במקום עבודתם), ואלו ישמחו מאד לעוד כלים שיאפשרו להם לוודא את האפקטיביות של הלחצים שלהם.
זאת ועוד: אם קיימת חובה לגרוע רק את מי שהצביע בפועל, אזי נוצרת לך הלכה למעשה רשימה של מצביעי הליכוד הפעילים, וזוהי רשימה בעלת ערך משמעותי ביותר עבור מועמדים לבחירות הבאות, שירצו לנצל את קיומה של הרשימה לטובתם (יהא זה במסגרת פריימריז או במסגרות אחרות).

אחד המאפיינים המצערים של הפרטיות היא שבניגוד לנכסי קניין אחרים, הרי שאין מדובר על נכס שיש בעניינו יכולת השבה. במיוחד בעידן של היום, פרטים פרטיים שמתגלים פעם אחת, כאילו התגלו לציבור הרחב באופן תמידי. זוהי הסיבה מדוע גם חשאיות הבחירות נשמרת בצורה כל כך קנאית: כאשר אדם עומד בפני עצמו, אלוהיו, מצפונו (כולם ביחד, או חלק מהם בלבד) מאחורי הפרגוד ומשלשל פתק לקלפי, אנו מתחייבים בפניו כי לא נכריח אותו לגלות את הצבעתו כדי לא לפגום בה על ידי גילוי פרטים החוצה והפיכתו לנתון להשפעות פסולות. איננו צריכים עוד הצעות חוק שיגרעו או יפגעו בפרטיות שלנו מאחורי הפרגוד. לא מכיוון שהתפקדות לעבודה והצבעה לליכוד הן פעולות שראוי לעודד, אלא מכיוון שהפוטנציאל לשימוש לרעה במידע שיווצר כתוצאה מהשחיקה בחשאיות ובפרטיות חורגות הרבה אל מעבר לבחירות גרידא.

*****
יתרה מכך, סבורני שיש לבטל את המאגר הביומטרי.

† תוקן לאחר הערות של מדען מחשב אמיתי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הצעת החוק לשיוך התפקדות לבחירות הכלליות – על פרטיות וחשאיות

  1. ולדעתי החמצת פה את השאלה המרכזית: למה בעצם שהתפקדות למפלגה תחייב אותי להצביע עבורה? אני יכול לגלות, בבוקר יום הבחירות, משהו שישנה לגמרי את דעתי על המפלגה. יותר מזה, אני יכול להחליט שהמפלגה שלי גדולה מדי או קטנה מדי ולכן עדיף להצביע למפלגה אחרת – האין זו זכותי שלא לזרוק את הקול שלי לפח? נכון, גם אני לא אוהב את תופעת ה'פייגלינים' שהתפקדו לליכוד בידיעה ברורה שהם הולכים להצביע לבית היהודי אבל כל עוד אנחנו דוגלים בחופש הפרט פשוט אין לנו זכות להגיד לאף אחד לאיזו מפלגה להצביע

  2. כל הרעיון הוא לייצר COMMITMENT משמעותי בינך לבין המפלגה, כך שהפקודים למפלגה יהיו רק אלו שבאמת איתה "באש ובמים". קשה לי לבוא בטענות על כך שהצעת החוק הזאת מחייבת אותי להתחייב למפלגה לפני שראיתי את הרכב הרשימה שלה כאשר אין עליי כאזרח כל חובה להתפקד למפלגה כלשהי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s