משהו מבני צריך להשתנות אצל האנשים שמאשרים לנו את המבנים.

מבלי להיכנס לשאלת התזמון של הפיכת החקירה האחרונה כנגד בכירים בעיריית ראשון לציון בעבר ובהווה לגלויה, אנחנו צריכים לדבר על הפיל בחדר: דיני התכנון והבנייה בישראל מקולקלים. הם לא מקולקלים (רק) כי הם מסורבלים מדי וקשים מדי ליישום, אלא כי יש פשוט יותר מדי אנשים שמעורבים בפרשיות שוחד במישור בין קבלנים לראשי ערים או בכירים בעיריות בשביל שלא נכיר בכך שיש לנו בעיה יסודית עם השיטה שהדינים הללו מכתיבים.

לא מאמינים לי? החשדות על קבלת שוחד בתמורה להטבות והקלות בתוכניות שבסמכותה של וועדה מקומית אשר התפרסמו הבוקר כנגד בכירי עיריית ראשל"צ (ובהם ראש העיר) הן רק טיפה בים. החשדות הללו מצטרפים לחשדות כנגד ראש עיריית חדרה לשעבר (חיים אביטן – תיק שנסגר מחוסר ראיות), ראש עיריית אשקלון (איתמר שמעוני, שמואשם גם בעבירות מין), ראש מועצת מטה יהודה (משה דדון, שממתין כיום לשימוע בטרם הגשת כתב תביעה בגין אישומי שוחד ועבירות מין) ולהרשעות של אישים כדוגמת רה"מ וראש עיריית ירושלים לשעבר אהוד אולמרט (שנידון לשנה וחצי באשמת שוחד), ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי (שנידון לשש שנים מאסר, אך אלו הומרו בעבודות שירות בשל מצבו הרפואי), ראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר (שנידון ל-36 חודשי מאסר, ושוחרר בחנינה נשיאותית לאחר שריצה 9 מהם) – ויש עוד הרבה דוגמאות אחרות רק מן העשור האחרון.

מדוע דווקא בדרגי השלטון המקומי יש כל כך הרבה פרשיות שוחד והסתבכויות הזויות בעבירות תו"ב?
התשובה קשורה למיקום המיוחד של אנשי העירייה והמועצות בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. ועדות אלו נדרשות לאשר או לתכנן את רוב הפעולות הנדרשות כדי להקים פרויקט בנייה בישראל מאפס. ועדה זו היא למעשה זו שמכתיבה את כמעט כל התנאים לביצוע בנייה באשר היא בנייה, בעיר או במועצה מקומית, והיא עוסקת בכל, החל בשאלות של zoning (איזו שכונה תהיה אזור תעשייה ואיזו מגורים, למשל) וכלה בשאלת אופן ביצוע עבודות הדיפון והחפירה כתנאי לקבל היתר בנייה. בראשה של הועדה המקומית לתכנון ובנייה יושב – בדרך כלל – ראש עירייה (או מועצה אזורית), אם כי לעיתים התפקיד מואצל לאחד הסגנים. הם אמונים תחת הדין על הסדרת מדיניות התכנון של כל עיר או כל מועצה, ובצדק: זוהי אחת הסיבות העיקריות למה אנשים הולכים לבחירות אחת לכמה שנים.

אך קשה להפריז עד כמה הכוח שניתן בידיים של ועדה זו הוא עצום. ברצונה ועדה מקומית יכולה להאיץ את הבנייה של מבנה או לאשר הקלות מוזרות מתוכניות בניין עיר (כפי שהיה בהולילנד), או שהיא יכולה לעכב את תהליכי הבנייה של שכונה שלמה במשך עשורים. אין זה פלא, אפוא, כי קבלנים ויזמים שואפים תמיד לקיים יחסים טובים עם חברי הוועדה והעומדים בראשה. לעיתים הקו בין יחסים טובים וחבריים לבין שוחד, מרמה והפרת אמונים הוא דק יותר משנדמה.

אנו עומדים עתה בסיטואציה שבה הבעיה הזו הפכה להיות כל כך שכיחה, שהיא למעשה כמעט "מובנית" בתוך תהליכי התכנון של אזורים מסוימים. מכיוון שכך, הפתרון לא יכול להיות עוד אכיפה ועוד כתבי אישום כנגד מי שנתפס מקבל שוחד או נותן טובת הנאה. הפרצה הזאת קוראת ליותר מדי גנבים, ולכן זהו אחד המקרים בהם ההתערבות של השלטון המרכזי בעניינים מקומיים היא מתחייבת – וישנם כמה פתרונות אפשריים לבעיה הזאת.

הפתרון הקיצוני ביותר הוא כמובן ביטולן של הועדות המקומיות והעברת הסמכויות שלהן לועדות המחוזיות. פתרון זה מניח כי קשה יותר לשחד את פקידי ובכירי הועדות המחוזיות לצורך קידום עניינים מקומיים, שכן אנשי הועדה המחוזית לרוב לא נבחרים לתפקידם והם אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים. אך המציאות מוכיחה כי גם מהנדסי ערים ומתכננים אינם חפים משחיתות, ולכן אין בצעד זה פתרון מלא. יתרה מכך – קביעת מדיניות תכנונית עירונית היא אחת הסיבות העיקריות למה יש ראשי שלטון מקומיים, וביטול הועדה לחלוטין עלול להזיק יותר מכפי שהוא יועיל. הרי אם כל אזרח שירצה לסגור חדר חדש בבית שלו יצטרך לקבל אישור מועדה מחוזית – אנו עלולים למצוא עצמנו מאריכים אפילו יותר את ההליכים התכנוניים הארוכים ממילא.
ייתכן וניתן היה לפעול איפוא לכיוון הפוך – ולהותיר את ההחלטה על פעולות מסוג זה בידי "וועדי שכונות" או "איגודי בעלי בתים" כנהוג בארצות הברית, אך במדינה שבה יש צורך במתן סמכויות שיפוטיות למפקח על הבתים המשותפים כדי להכריע בסכסוכי שכנים, לא ברור עד כמה גם הפתרון הזה יהיה חכם.

פתרון חלופי אפשרי הוא אם כן הפיכת הועדות המקומיות למשרות מקצועיות בלבד, הכפופות מבחינת מדיניות בלבד לראש המועצה המקומית או ראש העירייה האחראי עליהן, אך גם כאן, היישום של רפורמה מסוג זה הוא קשה. ראשית, מכיוון שקשה מאד להבדיל בין "הכוונה" לבין "הכרעה" בדיונים תכנוניים (מה שעלול להשוות את המצב המוצע למצב הנוכחי), אך שנית – ואולי בעיקר – מכיוון שבחלק ניכר מכתבי האישום האחרונים שהוגשו בשנים האחרונות, הבעיה הייתה בדיוק במדיניות התכנונית שהוסטה לטובת יזם זה או אחר.

אז נותרנו עם פתרון שלישי שכדאי לבחון, והוא שראשי הועדות המקומיות יקבעו את המדיניות, אך רק הועדות המחוזיות יוסמכו לתת אישורים החורגים ממנה. המשמעות היא שראש הועדה המקומית יהיה זה שיקבע בסוגיות של ZONING או הגבלות שימוש, אך הוא לא יוכל לסטות מכללים אלו אלא רק באישור של גורם מקצועי מעליו.

יהיה הפתרון אשר יהיה – הוא חייב לבוא עכשיו. אם יש משהו שהיינו אמורים ללמוד מהולילנד, וממטה יהודה, ומאשקלון, וחדרה, ומראשון לציון, ומרמת גן, זה הלקח על פיו הגיעה השעה
to hate the game – not the players.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “משהו מבני צריך להשתנות אצל האנשים שמאשרים לנו את המבנים.

  1. הזכרת לי ציטוט מעניין ממאמר (מוכר מאוד ומצוטט מאוד) של Fuller –

    It may be suggested, parenthetically, that the often remarked tendency of regulatory agencies to identify themselves with the interests of the industry they regulate may proceed from a deeper cause than mere familiar rubbing of elbows or a desire on the part of the regulator to curry favor with an industry that may some day put him on its payroll. I suggest that the cause may lie in a desire to escape the frustration of trying to act as a judge in a situation affording no standard of decision. To escape from a moral vacuum one has to identify oneself with something, and the most obvious object of identification lies in the regulated industry.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s